אור ברסלב

ספר בית נאמן· רבי יצחק אייזיק חבר

חדר טז

חדר טו

היכא שיש רוב נגד החזקה וע"א מסייע לרוב או לחזקה ובו י"ח: [א]:

באה"ע (סי' קנ"ו סעיף ח') נאמן ע"א להעיד שניתן לבעלה בן להתירה לזר ויש חולקין ב"י משם הראב"ד והרא"ש, וכ' הב"ש שם דדיעה הראשונה הוא דעת הרמב"ם דס"ל דע"א נאמן להתיר יבמה לשוק, ודיעה שני' הוא הרא"ש בתשובה דכתב שם דאין אשה נאמנת לחברתה להעיד לה שכלו חדשי הולד, וא"כ ה"ה דע"א א"נ דבכ"מ דע"א נאמן ה"ה אשה נאמנת, והקשה הב"ש שם על הטור דבסי' קנ"ח הביא פלוגתא אם ע"א נאמן להתיר לשוק ובסי' זה סתם ופסק כהרמב"ם דנאמן לומר שניתן לו בן, ותי' שם דכאן מיירי שהלך הוא ואשתו למדה"י והעיד ע"א שניתן לו בן אז נאמן ע"א משום דרוב מסייע לו דרוב נשים מתעברות ויולדות, ומ"מ מה שדייק הב"י מתשו' הרא"ש שפיר דייק דחולק על הרמב"ם דהא שם ג"כ הרוב מסייע לעד שרוב הנולדים הם של קיימא ואעפ"כ פסק דאין אשה נאמנת וה"ה דע"א א"נ כן הם ת"ד הב"ש, מבואר מזה דע"א במקום חזקה דא"נ אם יש רוב נגד החזקה והרוב מסייע להעד יש בזה מחלוקת הפוסקים הנ"ל אם הוא נאמן או לאו, ולכאורה הדבר תמוה דהא אנן קיי"ל רוב מצויים א"ש מומחים הם ונאמן ע"א אף במקום דאתחזק איסורא דאינה זבוחה וכמ"ש בהגהות אשרי פ"ק דחולין בשם רבינו ברוך דכיון דרוב מצויים א"ש מומחים הם נאמן ע"א אף במקום חזקה ע"ש, אם לא שנאמר דהרא"ש ס"ל הטעם בשחיטה משום דבידו לשחוט כהוגן, וס"ל דדבר שבידו היינו מה שהיה תחיל' בידו לעשות בהכשר ולא בעינן שיהי' עכשיו בידו לתקן, עי' בהג"ה שם, אבל מ"מ תמוה כיון דרוב נשים ולד מעליא ילדן ומן התורה אפי' ליכא עד כלל מותרת לשוק, ועי' ר"פ האשה בתרא (דף קי"ט ע"א) דמקשה בהא דהלכה בעלה וצרתה למדה"י אמאי לימא רוב נשים מתעברות ויולדות כו' ומסיק מחוורתא מתני' ר"מ היא דחייש למיעוטא, ועי' באשרי שם שכ' דאע"ג דסתם מתני' כר"מ מ"מ לא קיי"ל כוותי' ולא חיישינן למיעוטא כו' ע"ש שהאריך ולכאורה דברי הרא"ש שם סותרים למ"ש בפ"ק דחולין דקיי"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן, ובמ"א כתבתי ביאור דברי הרא"ש בזה דמ"ש דלא קיי"ל כמתני' היינו דלא קיי"ל כר"מ דחייש למיעוטא אפי' היכא דליכא חזקה ומ"מ קיי"ל כמתני' וכדמסיק רבא במסקנא דטעמא דמתני' משום דרישא איחזקה ליבום כו' ומה שדחה שם דברי ר"ת מהא דבכורות היינו מטעמא שכ' ר"י דשם יש חזקה אחרת כנגדה העמד הולד בחזקתו שהיה במעי אמו שאינו קדוש ואכ"מ, עכ"פ מוכח מדברי הרא"ש שם דמדאורייתא ליכא איסורא כלל דרובא עדיף מחזקה, וא"כ באיסור דרבנן הא קיי"ל דע"א נאמן אף במקום חזקה וכמ"ש בהג"א בפ"ק דחולין שם וכשי"ת לפנינו בס"ד: [ב]:

ובאמת יש לתמוה ע"ד הרא"ש בתשו' (כלל נ"ב דין ג') שכ' לתמוה על השואל היאך ס"ד לומר דאשה נאמנת ע"ז שלא מצינו נאמנות לאשה אלא ההיא דפ' י' יוחסין ג' נאמנים על הבכור כו' והיינו משום דליכא מי שיכיר זולתם ילפינן מקרא דיכיר שנתנה תורה נאמנות לאב משום דליכא מי שיכיר זולתו ע"ש, מה דמינן זה לשם דשם לא שייך רובא כלל, ולענ"ד דברי הב"ש תמוהים בזה דהמעיין שם בתשובה יראה דמיירי דמת הולד תוך שלשים יום ושאל השואל אם נאמנת האשה לומר שכלו חדשיו, וא"כ דברי הרא"ש ברורים דהרי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דבפ' ר"א דמילה (דף קל"ז ע"א) מסיק שם דהיכא דפיהק ומת תוך שלשים ד"ה מת הוא, ולא שייך לומר דרוב ולדות בני קיימא כיון דאיכא ריעותא דמת תוך שלשים וא"כ יש כאן חזקה ליבום, וא"ש דפ' הרא"ש דאין אשה נאמנת ע"ז אבל אם יש כאן רוב מודה הרא"ש דע"א נאמן, לכן העיקר נלע"ד דלא כהב"ש דבאמת אין כאן פלוגתא כלל בע"א אם מסייע לרובא דודאי בכה"ג כ"ע מודו דנאמן ע"א כיון דמה"ת רובא עדיף מחזקה ובאיסור דרבנן ע"א נאמן במקום חזקה לכ"ע, והמחבר בסי' קנ"ח שהביא ב' דיעות אם ע"א נאמן לומר שניתן לה בן לא מיירי שהלך הוא ואשתו למדה"י אלא שהעיד שלקח שם אשה ונולד לו בן דבזה לא שייך רובא כלל, ומחלוקת הפוסקים הם הרמב"ם והראב"ד תליא אי אפשיטא הך בעיא דע"א ביבמה לשוק, דהרמב"ם ס"ל דנפשטה הבעי' וכשיטת הרי"ף רבו וכמש"ל בחדר הקודם דס"ל הטעם דע"א מהימן משום דעל"ג, והראב"ד ס"ל דלא נפשטה הבעיא, ובחנם הוצרך הב"י לכתוב דהרא"ש בתשובה בהא דאין אשה נאמנת להעיד שכלו חדשי הולד נוטה לדעת הראב"ד, דהרי בפי' כ' הרא"ש בפסקיו פ' הא"ר דלא נפשטה הבעיא והשיג שם על הרי"ף ומסיק דאין ע"א נאמן ביבמה לשוק משום דסניא ליה ולא דייקא, ומטעם זה ג"כ ס"ל להרא"ש בתשובה שם דאין אשה נאמנת להעיד שכלו חדשי העובר, והיינו כמ"ש דמיירי בפיהק ומת תוך שלשים, ובאמת אם ידוע שהלך בעלה עם אשתו למדה"י ובא ע"א והעיד שניתן לו בן נאמן גם להרא"ש משום דמסייע ליה רובא, ואע"ג דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה בדרבנן נאמן ע"א גם במקום חזקה כ"ש כאן דאתרע החזקה משום דרובא עדיף מחזקה ודלא כב"ש:

[ג]:

עוד יש הוכחה דאפי' בדבר שבערוה ואתחזק איסורא דא"א נאמן ע"א היכא דרובא מסייע ליה, מהא דרפ"ק דגיטין דפריך היאך נאמן שליח לומר בפ"נ כו' הא הוי דבר שבערוה כו' ומשני רוב מגמר גמירי, הרי מפורש דהיכא דרובא מסייע לעד נאמן, ואין לומר דשם ר"ל דרובא דרובא מגמר גמירי והוי מיעוטא דלא שכיחא כלל דבכה"ג לא חיישינן לכ"ע ואינו אלא חומרא בעלמא ולכך נאמן ע"א, דלא משמע כן מדברי התוס' שם בהא דאמר התם ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ופי' התוס' והוי מיעוטא דמיעוטא (דמיעוטא) דלא שכיחא הרי דמ"ש תחילה לרבנן רוב מגמר גמירי ר"ל כמו כל רוב דעלמא:

הגה"ה:

ומסוגיא זו מוכח שר"מ דחייש למיעוטא בכל התורה הוא מדאורייתא מדקאמר שם ואפי' לר"מ התם כו' ורבנן הוא דאצריך והכא משום עיגונא אקילו רבנן, משמע דדוקא משום דהוי מיעוטא דמיעוטא לא הוי אלא מדרבנן אבל במיעוט המצוי חיישינן מן התורה, ומזה קשה על מ"ש התוס' פ"ק דחולין (דף י"א ע"א) ד"ה בשר תימה דגם ר"מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן, ועי' תוס' פ' כיסוי הדם (דף פ"ה ב') דמשמע שנסתפקו בזה, גם יש להוכיח מזה קצת דבדבר שבערוה אפי' ליכא חזקה אין ע"א נאמן דהרי אפי' לר"מ דחייש למיעוטא אפי' נימא דחייש מדאורייתא מ"מ הרוב מגרע החזקה והוי כפלגא ופלגא בלא חזקה כלל, וא"כ שפיר נאמן ע"א, ולמה הוצרך לומר סתם ספרי כו' ורבנן כו' הא אפי' הוי מדאורייתא שפיר נאמן ע"א, אכן לפי פרש"י שם י"ל קצת דהוא פי' במ"ש סתם ספרי דדיינא וז"ל ורבנן הוא דאצריך כו' משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו כו' ולא פי' כפי' התוס', ולשיטתו י"ל דלפי מ"ש תחי' רוב מגמר גמירי, וא"כ מיעוטא דסופרים לא גמירי, וא"כ יש כאן תרי מיעוטא א' אפי' כתבו בשביל אשה זו שמא לא כתבו לשמה, ועוד שמא אשכח כתוב וא"כ בתרי מיעוטי הוי כפלגא ופלגא כדאיתא בפ' עשרה יוחסין איכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלכו בעליהם למדה"י כו' וא"כ י"ל דלרבנן דס"ל דלא חיישינן למיעוטא כלל, והיכא דיש ב' מיעוטא עם החזקה הוי כפלגא ופלגא מן התורה בלא חזקה לכך נאמן ע"א אף בדבר שבערוה, אבל לר"מ דחייש למיעוטא הוי תרי מיעוטא כפלגא ופלגא אף בלא צירוף החזקה וא"כ פריך שפיר לר"מ דאין ע"א נאמן במקום חזקה באיסור ערוה והוצרך לומר סתם ספרי כו' ואין כאן רק מיעוט א' ועם החזקה אז הוי פלג' ופלג' וא"ש לשיטת הסוברים דגם בדבר שבערוה בלא חזקה נאמן ע"א, ונמצא שמוכח מכאן דלר"מ חיישינן למיעוטא מדאורייתא, ולשיטת התוס' דס"ל דר"מ לא חייש רק מדרבנן י"ל דהתוס' ס"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דכיון דבדבר שבערוה ואתחזק איסורא בעינן ב' עדים גם באיסור דרבנן בחשש ערוה בעינן ב' עדים, והתוס' ס"ל דאנן לא קיי"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן והא דפסקינן במס' בכורות כרשב"ג בלוקח בהמה מניקה מן הנכרי דלא מרחמא אא"כ ילדה ולא קאמר משום דרוב אין חולבות אא"כ יולדות היינו היכא דראינוה חולבת קודם שילדה כמ"ש התוס' בר"פ הלוקח בהמה (דף כ' ע"ב) ולהכי משני שפיר לרבנן דרוב בקיאים הם ולא חיישינן למיעוטא כמו שמצינו שחששו במשאל"ס למיעוט נמלטים לכתחלה, וכן בגוסס אע"פ שרוב למיתה, וקאמר ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא מדרבנן בכל איסורי תורה א"כ הוי איסור גמור מדרבנן וא"כ בכה"ג בדבר שבערוה בעינן ב' עדים, וע"ז קאמר סתם ספרי כו' והיינו דהוי רק מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג גם באיסור ערוה לא הי' ראוי לחוש רק לחומרא בעלמא ולכן מהימן ע"א, וצ"ע בכ"ז וית' בס"ד עוד לפנינו:

[ד]:

ולכאורה יש לתמוה בזה לפי מאי דילפינן דבר שבערוה בגז"ש דדבר דבר מממון א"כ כמו שבממון קיי"ל דאין הולכים אחר הרוב גם בדבר שבערוה כן, ולמה קיי"ל בכ"מ דהולכים אחר הרוב בדבר שבערוה, דהרי קיי"ל דניסת ע"י משאל"ס לא תצא אע"ג דמיעוט נמלטים וכן בכ"מ מצינו דאזלינן בתר חזקה באיסור א"א א"כ כ"ש במקום רוב דעדיף מחזקה, וכן קשה לאותם פוסקים דאין מוציאין ממון מס"ס, והיינו מטעם דס"ס מטעם רובא הוא ובכ"מ באיסור א"א מצינו בתשובות גדולי הפוסקים שמתירין ע"י ס"ס, וגם לפי מה שביארנו למעלה דיבמה לשוק מיקרי דבר שבערוה א"כ מאי פריך בר"פ האשה בתרא (דף קי"ט ע"א) בהא דתנן לא תנשא ולא תתייבם אמאי לימא הלך אחר רוב נשים כו' הרי דאזלינן בה בת"ר, גם לפי מה שהוכחתי מרפ"ק דגיטין דע"א נאמן במקום רוב אף בדבר שבערוה וא"כ בממונא היכא דאיכא רובא יהיה ג"כ נאמן ע"א כגון הא דפליגי רב ושמואל במוכר שור לחברו ונמצא נגחן אם יש ע"א דלרדיא זבני' יהיה נאמן, ולכאורה משמע דהא דס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא מדאורייתא (ובמ"א כתבתי דנלמד מקרא דמי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראי' אליהם, וע"ז אמרו בר"פ הפרה מ"ו ב', והא דמקשה שם פשיטא מאן דכאיב ליה היינו לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב, וא"כ קרא אתי לספק השקול א"כ שפיר פריך פשיטא והוצרך לתרץ דקרא אתי לומר דננזקקים לתובע תחיל' אבל לשמואל בלא"ה א"ש ודוק) א"כ קשה הרי מצינו דע"א קם הוא לממון היכא דרובא מסייע לעד, ועי' בפ' שבועת העדות (דף ל"ג ע"ב) הכל מודים בעד סוטה כו' ולא חשיב כה"ג, וא"כ צ"ל דלא מהני ע"א בממון אף דרובא מסייע לי':

[ה]:

וסבור הייתי לומר דבאמת דין ממון שוה בזה לשאר איסורי תורה אם נאמר דאנו קיי"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן, וכמו כן בממון דיש חזקת ממון אף דמן התורה הולכים אחר הרוב מ"מ מדרבנן אמרו לחוש למיעוטא בהדי חזקת ממון שלא להוציא ממון ויש יכולת בידם לתקן במקום שוא"ת והא דהתירו במקום ערוה היכא דאיכא רובא, בדיעבד כגון במשאל"ס י"ל משום דמיעוטא דנמלטים לא שכיח וכמ"ש התוס' בזה בכ"מ, ועוד דכיון שכבר נישאת אין מוציאין מתחיל' דמממון ילפינן ושם אין הולכין אחר הרוב להוציא ממון, אבל אם חברו תפס אין מוציאין מידו, וכן הא דסמכינן על ע"א בגיטין משום דרובא גמירי היינו כיון דהא דחיישינן למיעוטא אינו אלא מדרבנן ומשום עיגונא אקילו בה אע"פ שהחמירו במשאל"ס אין לדמות גזירות חכמים זל"ז כמו שמצינו בכ"מ, ולפ"ז צ"ל דמה דפריך בר"פ באשה בתרא (דף קי"ט ע"א) בהלך בעלה וצרתה למדה"י אמאי לא תנשא לימא הלך אחר רוב נשים כו' לא אתיא הכי מסקנא וכמ"ש במ"א בביאור דברי הרא"ש שם, דלפי המסקנא דמסיק שם רבא רישא דאיתחזקה ליבום א"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, וכ"פ הפוסקים באמת שם לדינא, ומ"מ צ"ע דלכאורה משמע דהא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הוא מדאורייתא דאל"כ היה לנו לומר דנאמן ע"א בממון היכא דרובא מסייע ליה, ולכן צ"ל דכיון דבממון אין הולכים אחר הרוב לענין זה הוי כפלגא ופלגא ממש, ואין ע"א נאמן בממון והא דילפינן ערוה דבר דבר מממון היינו היכא דמן התורה בעינן עדות, משא"כ היכא דאיכא רובא דלענין זה א"צ עדות כלל מן התורה ולא שייך למילף דבר דבר מממון, ולכן אע"פ שאנן מחמירין מדרבנן לחוש למיעוטא שפיר נאמן ע"א בזה אם רובא מסייע ליה ודו"ק ועדיין צ"ע בכל זה:

[ו]:

ויש להסתפק באשה שהלך בעלה למדה"י, ובא ע"א ואמר שנשא עוד אשה במדה"י, ואח"ז בא עוד עד אחר והעיד שנולד לו בן ומת בעלה שם אי אמרינן דעכשיו ליכא רובא דמסייע לע"א דהא לא נודע שיש לבעלה בן כי אם ע"י ע"א ולא שייך לומר רוב נשים מתעברות ויולדות, או אפשר כיון דתחיל' העיד ע"א בסתם שנשא אשה ועדיין לא היה בעדותו ענין שנוגע לדבר שבערוה ובכה"ג ודאי דמהימן, וא"כ אם אח"כ העיד ע"א שנולד לו בן הרי רובא מסייע ליה, ויש לדמות לכאורה דין זה למ"ש הרמב"ם (פט"ז מה' סנהדרין) דאם אמר ע"א חתיכה זו חלב או אשה זו גרושה או זונה ואח"כ נשאה כהן ה"ז חייב מלקות או קרבן, הרי אע"ג דע"א אינו קם לעונש, כל שתחיל' היה נאמן על החתיכה שהיא חלב, וכיון שנאמן לענין איסור לא פקע נאמנות דיליה וממילא חייב עונש ע"ז, וכמו כן הוא בנ"ד, אך קצת יש לדחות דלא דמי לזה דהתם בעת שהעיד תחיל' שחתיכה זו חלב או אשה זו גרושה או זונה דמועיל עדותו לאסור החתיכה או האשה לכהן לכן כל שיש צורך ותועלת בעדותו ה"ז נתקבל עדותו וכב' עדים דמי שכ"מ שהאמינה תורה לע"א הרי הוא כשנים, אבל במה שהעיד ע"א תחיל' שבעלה נשא אשה במדה"י שלא היה עדותו מועיל לשום דבר והוי מילי דכדי, אע"ג דמ"מ יהיה תועלת בעדותו להוציאה מחזקת יבום מדאורייתא דאזלינן בתר רוב נשים שמתעברות ויולדות, מ"מ הרי לא נתקבל עדותו בב"ד לענין שום דבר שבחיי בעלה לא היה נפ"מ בעדותו כלל ולא היה שייך לומר שהאמינוהו כשנים, והרי יש חילוק בענין נאמנות ע"א בין אם נתקבל עדותו בב"ד או לא כדאי' בפ' האשה שלום (דף קי"ז ע"ב) והאמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א כו' הכי קאמר ע"א אומר והתירוה להנשא כו' הרי דדוקא אם נתקבל עדותו בב"ד להתיר ע"י אז נאמן כשנים, ומ"מ בענין שכתבתי אין נפ"מ כיון דמ"מ יש כאן שני עדים שנשא אשה בצירוף שניהם א"כ מדאורייתא יצתה מחזקת יבום דרובא ילדן ולד קיימא, וא"כ מהני עדות עד השני שנולד לו בן קיימא, אכן נפ"מ באם העד עצמו העיד תחילה שנשא אשה ואח"כ העיד שנולד לו בן קיימא:

[ז]:

ויש לי מקום עיון בסוגיא דפ' האשה בתרא בהא דהלך בעלה וצרתה למדה"י דפריך שם אמאי ליזל בתר רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות, אמאי לא נימא דיש כאן תרי מיעוטא שמא אילונית או עקרה היא צרתה שאינה ראויה לידה, דודאי הוא מיעוטא דשכיחא דהא שם בסוגיא מסיק דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ ואפ"ה ס"ל לר"מ קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמים קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית וא"כ הרי יש כאן עוד מיעוט מפילות והיכא דאיכא תרי מיעוטא גם לרבנן לא אזלינן בת"ר כדאיתא בפ' עשרה יוחסין מאי איכא מיעוט דמחמת רעבון ומיעוט דאזלי בעליהם למדה"י והוי פלגא ופלגא, וצ"ל דבאמת קים להו לרבנן דכאן איכא רוב מעליא דרוב נשים אינם אילונית ויולדות בני קיימא, ולא דמיא להא דפ' עשרה יוחסין דשם אם נצטרף תרי מיעוטא לא הוו רוב כשירות, והנה כ"ז הוא באם בעלה לא היה דר עם צרתה זמן רב ולא ילדה, אבל אם הייתה עמו זמן רב ולא ילדה כתבו התוס' דלא שייך לומר בכה"ג רוב נשים מתעברות ויולדות, עי' תוס' פ' החולץ (דף ל"ז ע"א) ד"ה וזו כו' ועי' תשובת נוב"י (חלק אה"ע סי' ס"ט) שכ' דדברי התוס' אינם אלא אם שהה עשר שנים ולא ילדה דבזה אתרע הך רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות, ובתשובה הארכתי בזה, ולפ"ז יש להסתפק אם שהה עשר שנים עם האשה שבכאן ולא ילדה ושוב נשא אשה במדה"י ולא שהה עמה כ"כ זמן ובא ע"א ואמר שניתן בן לבעלה מהאשה האחרת אם אתרע עי"ז הך רובא די"ל דממה ששהה עם האשה שבכאן ולא ילדה אין זה ראיה דשמא לא זכה להבנות ממנה כמ"ש בס"פ הבע"י וא"כ עדיין לא אתרע הך רובא עם האשה האחרת ונאמן ע"א להתירה לשוק וצ"ע:

[ח]:

עוד נלע"ד להביא ראיה דהיכא דיש רוב מסייע לע"א מהימן אף נגד חזקה ובדבר שבערוה מהא דפ' בא סימן (דף מ"ח ע"ב) ת"ר כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים כו' ר"י אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותם כו' ומפרש שם טעמא דלאחר הפרק נשים נאמנות משום דאיכא חזקה דרבא דכל שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים, וע"כ צ"ל דהך חזקה היינו חזקה דאתיא מחמת רובא דרוב המגיעות לכלל שנותיהם מביאים סימנים, דאם נאמר דכולהו הכי איתנהו א"כ בדיקה זו מה טיבה וגם צ"ל דמיעוטא דשכיחא הוא שאין מביאים סימנים דאל"כ לא צריך בדיקה כלל דלמיעוטא דל"ש לא חיישינן כלל אף במקום חזקה כמ"ש הרא"ש בפ"ק דחולין, וא"כ הרי יש כאן חזקת קטנות וגם דבר שבערוה לפי מש"ל דיבמה לשוק הוי בכלל דבר שבערוה, דהא בבדיקה זו פוטרה בחליצה מן היבום ואפ"ה נשים נאמנות בה ונשים דין ע"א להם ובכ"מ גריעי נשים מע"א כמ"ש בפ' האשה שלום, ועי' בפ' הזורק בגיטין במי שהיה מושלך בבור ואמר אני פלוני בן פלוני כתבו גט לאשתי כו' ופריך וליחוש דילמא שד הוא כו' והקשה בס' פתח הבית למה לא פריך תפ"ל דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים, ותי' דכיון דאינו מעיד על גוף דבר ערוה רק שאני פב"פ וממילא נותנים הגט לא הוי דבר שבערוה, ויש לדבריו ראיה ממ"ש הרי"ף העתיקו הרא"ש בפ' החולץ בהא דקאמר שם ואשתמדעינהו דהדין פלוני אחוה דמותנא כו' והלכתא אפי' קרוב אפי' אשה דגילוי מלתא בעלמא הוא דלאו אמילתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא קא מסהדי אלא מילתא בעלמא הוא דקא מגלי דהדין הוא גברא פלניא כו', וא"כ במה שכ' למעלה בבא ע"א תחלה שנשא בעלה אשה במדה"י נראה דבכה"ג כבר יצתה מחזקת יבום ע"י האי רובא ושוב נאמן ע"א להעיד שניתן לבעלה בן:

[ט]:

ובמה שהעלתי דהיכא דרובא מסייע לדברי העד נאמן אף בדבר שבערוה ואתחזק איסורא, יש להסתפק היכא דליכא רוב גמור רק רובא דתלי' במעלה אם הוא מסייע לע"א אם נאמן בכה"ג, והנה במס' בכורות ר"פ הלוקח בהמה (דף כ' ע"א) אמאי דתנן מכאן ואילך ספק פריך אמאי הלך אחר רוב בהמות דמתעברות ויולדות כו' מסיק רבינא שם אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בת"ר ברובא דלא תלי' במעשה אבל רובא דתלי' במעשה לא, ומשמע דרובא דתלי' במעשה לא נחשב כלל והוי כפלגא ופלגא, והנה בפ' האיש מקדש (דף נ' ע"ב) בסוגיא דסבלונות מסיק שם באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי חיישינן באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן ופריך שם מקדשי והדר מסבלי פשיטא ומשני מ"ד ניחוש למיעוטא קמ"ל, והתוס' שם פי' דבאתרא דמקדשי והדר מסבלי דחיישינן היינו משום דיש לחוש שמא קידשה כבר קודם הסיבלונות ודלא כפרש"י שהחשש הוא דסבלונות עצמם הם הקדושין, ושם בד"ה ה"ג מקדשי כו' הקשו במאי דקאמר מ"ד ניחוש למיעוטא לחוש לקולא והיאך ס"ד להקל באיסור א"א, ואם נאמר דרובא דתלי' במעשה אין זה בגדר רוב כלל והוי כפלגא ופלגא ממש, א"כ יש לתרץ קושייתם דגם הא דרובא מקדשי והדר מסבלי הוא רובא דתלי' במעשה והוי כפלגא ופלגא, ומוקמינן לאתתא בחזקת פנוי' ושפיר קאמר מ"ד ניחוש למיעוטא, ומתרץ דאין הדבר כן אלא אפי' רובא דתלי' במעשה נהי דרוב גמור לא הוי כפלגא ופלגא נמי לא הוי, ולא שייך לומר דאזלינן בתר חזקה, וא"כ בכה"ג אם ע"א מסייע לרובא ואמר שקידשה תחלה נאמן ואם קיבלה קדושין מאחר לא חיישינן לקדושי שני, וכן מוכח קצת מסוגיא דבכורות שם דאם נאמר דרובא דתלי' במעשה הוי רק כפלגא ופלגא, א"כ קשה למה אמר מכאן ואילך ספק ולמה לא מוקמינן לה אחזקה חזקת שלא ילדה, וסבור הייתי לומר דיש לדחות ש"ה דאיכא חזקת ממון כנגדה ולכן א"צ לתנה לכהן, ולפי מ"ש התוס' שם ד"ה ור' יהושע דאין סברא לומר דלענין ללקות בגיזה ועבודה ולקרב לגבי מזבח יהיה ודאי בכור ולענין לתנו לכהן יהיה ספק, א"כ אם נאמר דרובא דתלי' במעשה לא נחשב רק כפלגא ופלגא, א"כ לענין איסור גיזה ועבודה יש כאן דלא ילדה ונחשב לודאי בכור, וא"כ גם לענין נתינתו לכהן היה ראוי לומר דנחשב כודאי, וא"כ מוכח מכאן דגם רובא דתלי' במעשה נחשב לרוב אלא דכיון דאינו רוב גמור גם רבנן חיישי למיעוט כזה:

[י]:

ולפי מ"ש התוס' שם ע"ב ד"ה חלב פוטר בהא דקאמר רשב"ג בלוקח בהמה מניקה כו' דלא מרחמא ליה אא"כ ילדה ולא קאמר משום דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות, וכתבו שם בשם ר"י דר"י דאמר חלב פוטר ס"ל דלא סמכינן מיעוטא לחזקה דיש כאן חזקה אחרת כנגדה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה ע"ש, א"כ אין ראי' זו מוכרחת די"ל דשפיר אמרינן דרובא דתלי' במעשה הוי פלגא ופלגא ממש, וקצת משמע הכי מן הש"ס כמ"ש התוס' דהך חזקה דלא ילדה לאו חזקה היא דיש חזקה אחרת כנגדה העמידנה בחזקת שאינו קדוש, מדקאמר שם בש"ס בתי' קמא דמחוורתא דמתני' דר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא, ולמה לא קאמר משום דסמיך מיעוטא לחזקה אליבא דכ"ע כמ"ש הפוסקים בכ"מ אע"כ כמ"ש, ומ"מ לענין בכור עצמו אין נפ"מ דודאי ע"א נאמן בזה בין להקל בין להחמיר דאם מעיד שעדיין לא ילדה הרי חזקה מסייע לדבריו אע"ג דאם נאמר דאדרבא יש חזק' אחרת כנגדו כמ"ש מ"מ הוי כאין חזקה דסליק חזקה נגד חזקה וע"א נאמן בכה"ג אם נאמר דרובא דתלי' במעשה הוי כפלגא ופלגא, אבל אם מעיד שעדיין לא ילדה בזה י"ל אם רוב זה נחשב לרוב דאין ע"א נאמן בזה לשווי לודאי בכור כמו שאינו נאמן נגד חזקה דהא רובא עדיף מחזקה, ואע"ג שכתבתי בחדרים הקודמים די"ל דנאמן נגד רוב היינו ברובא דאיתא קמן הרוב והמיעוט דאין זה אלא כמברר שדבר זה אינו מן הרוב והרוב הוא באחרים, אבל בדבר התלוי במציאות י"ל דאינו נאמן במכ"ש דא"נ במקום חזקה וכמו שהארכתי שם, ומהא דאיתא לקמן (דף כ"א ע"ב) בלוקח מישראל פלוגתא דאמוראי דשמואל אמר בכור ודאי דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוה משתבח בה כו' ור"י אמר חולין דאם איתא דלא ביכרה כיון דאיכא איסורא אודעי הוי מודע ליה, אין ראיה דע"א נאמן בזה דש"ה דבעליו נאמנים עליו כיון שהוא בידו אפי' נגד חזקה כמו שיבואר לפנינו בעזה"ש, ועי' תוס' שם ד"ה אשתבוחי דעו"ג אינו נאמן אפי' מסל"ת משום דלהשביח מקחו אומר כן, משמע דאם לא היה שייך סברא זו היה נאמן במסל"ת, והוא תמוה לכאורה דהא קיי"ל דאין עו"ג נאמן במסל"ת באיסור דאורייתא רק בעדות אשה בלבד, וכ"ש אם נאמר דכאן מיקרי אתחזק איסורא כמ"ש, ואם נאמר דרובא דתלי' במעשה חשיב כרוב מן התורה רק מדרבנן חוששין למיעוט כהאי אפי' ליכא חזקה הוי א"ש דבאיסור דרבנן עו"ג מסל"ת נאמן, וא"כ יש ראיה קצת מדברי תוס' אלו דרובא דתלי' במעשה נחשב לרוב מן התורה (ועי' ש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק ב') ואין לדחות דלכך היה עו"ג נאמן באם לא היה כאן להשביח מקחו משום דהוי בידו כיון שהוא המוכר, דזה לא שייך רק אם אומר לאיסור דבזה נאמן אם אמר כן קודם שמכר משום דאי בעי מקלי קלי לה כמ"ש הש"ך ביו"ד (סוף סי' ט"ז) לענין או"ב, ובכה"ג אפי' אם יש סברא דלהשביח מקחו אומר כן נאמן כמ"ש הש"ך שם ובסי' קכ"ז בשם הרא"ש והגהת מיימוני ע"ש, ולפי מ"ש דלכך נאמן היכא דלא שייך להשביח מקחו משום דרובא מסייע ליה, מ"מ אין זה אלא כשיודעים כמה שנותיה של הבהמה, אבל אם גם זה א"י ודאי דא"נ דאין כאן רוב כלל וא"נ באיסור דאורייתא כמ"ש:

תוכן העניינים

ספר בית נאמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה