אור ברסלב

ספר בית נאמן· רבי יצחק אייזיק חבר

חדר ב

חדר א

דין ע"א במקום חזקה אי איכא רגלים לדבר ובו חלון א':

[א]:

כבר נתבאר דשיטת התוס' והרא"ש הוא דע"א א"נ במקום חזקה אף שהבעלים אומרים א"י אפי' אם שותקים כי אם במקום שי"ל דשתיקתו הוא שיודע רגלים לדבר ואז הוי שתיקתו כהודאה כגון שאומר לו נטמאו טהרותיך בפניך ואתה ידעת, וראיתי בס' פתח הבית בדיני נאמנות (ענף ט') שכ' בזה לתרץ כל הקושיות שהקשו הרמב"ן והרשב"א וריטב"א על שיטת התוס' והיינו חדא משום דלישנא דמהימן משמע בלא טעם הודאת הבע"ד וכן מהא דפלוגתא דאביי ורבא גבי אשתך זינתה דאמר שם אין דבר שבערוה פחות משנים תיפוק לי' דמטעם הודאה אסורה עליו, ועוד מנ"מ, ותי' שם דבאמת אין כוונת התוס' דהוי הודאה ממש אלא מכיון ששותק והוי לי' למידע א"כ מסתמא יש לו רגלים לדבר שהעד אומר אמת ולכך נאמן ע"א דמטעם רגלים לדבר לחוד שיודעים הבעלים לא הי' אסור, וכן נראה מדברי התוס' פ' הא"ר (פ"ח ע"א) ד"ה שתיקה ע"ש והוי כמו בסוטה דמהימן ע"א בטומאה משום שיש רגלים לדבר שקינא לה ונסתרה ובההוא עובדא דסמיא כיון שאין דרך הבעלים לשתוק כשמוציאין לעז על אשתו אלא אומרים מנין אתה יודע ברר דבריך ולכן אף שלא הי' הדבר בפני הבעלים אמרינן מסתמא יודעים הבעלים בלאו הכי שהעד אומר אמת ופרוצה היא וחשודה על זנות, כן הם תוכן דברי הגאון פתח הבית שם, ולדבריו הי' לנו לומר דאפי' אם לא היו הבעלים שם כל שיש רגלים לדבר לדברי העד הוא נאמן דמה לי אם הבעלים יודעים הרגלים לדבר או שידוע לאחרים הרגלים לדבר, ואדרבא יותר מסתבר שיהי' ע"א נאמן כשידוע לכל מצד הענין בעצמו שהוא אמת, ועוד שהרי דימה זה לסוטה ושם אין עד טואמה נאמן מצד שתיקתו של הבעל שהרי אפי' שלא בפני הבעלים כל שקינא לה ונסתרה ויש רגלים לדבר נאמן ע"א, אבל מדברי הר"ן פ' האומר משמע שאין הטעם משום רגלים לדבר אלא שכך גזירת הכ' דבאם שותק לדברי העד אז נאמן העד אף שיודע בלבו שאינו יודע, ובזה יישב שם קו' הרמב"ן ורשב"א על שיטת התוס' וית' באורך בחדרים הבאים בס"ד:

תוכן העניינים

ספר בית נאמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה