ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ב · שער י
כלל הפעלים שתוכם והוא עי"ן שלהם אות נחה נסתרת, או ו"ו או יו"ד
איב – אָיַב, וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ (שמות כג כב), ואיב איוב אוֹיֵב. דברו העברים בפועל זה ביו"ד נראת יוצאת מן החך. בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ (ש"ב ד ח) – יו"ד אֹיִבְךָ מונעת בחרק. על משקל אֹסִפְךָ (מ"ב כב כ). וכן כל פּוֹעִילְךָ העי"ן נעה, אבל תנועתה מתחלקת למחלקות. ובכל זאת לא נמלט פועל זה מנוח וסתר העי"ן, נאמר וְאֵיבָה אָשִׁית (בראשית ג טו) – היו"ד הנחה המונע לפניה בצרי הוא עי"ן הפועל.
איל – כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל (תהלים פח ה), אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה (תהלים כב כ). ומעקר זה ומעניינו נאמר יֶשׁ לְאֵל יָדִי (בראשית לא כט), כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם (מיכה ב א), בין האל"ף והלמ"ד נח נסתר, הוא היו"ד אשר באֱיָל ואֱיָלוּתִי. ויש כשיכתב ביו"ד: יְדַבְּרוּ לוֹ אֵילֵי גִבּוֹרִים (יחזקאל לב כא עי"ש). והוא נופל על שמות האנשים מן הפעלים, אך הראשון שם הפועל עצמו.
אים – אָיַם, אָיַמְתִּי, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת (שה"ש ו ד), אָיֹם וְנוֹרָא הוּא (חבקוק א ז), על משקל אָדוֹם – אֲדֻמָּה (במדבר יט ב), עָבוֹת – עֲבֻתָּה (יחזקאל ו יג), עָרוֹם – עֲרֻמָּה (הושע ב ה), עָקוֹב – עֲקֻבָּה (הושע ו ח). ונאמר שם הפועל בהניח היו"ד: נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה (תהלים פח טז), עָלָיו אֵמִים (איוב כ כה), אֶת אֵימָתִי (שמות כג כז).
אוץ – וְלֹא אָץ לָבוֹא (יהושע י יג), לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ (ירמיהו יז טז), יָאוּץ.
והפועל הכבד מעקר זה בהפוך הו"ו ליו"ד נחה, כמו שהודעתיך על משקל הִפְעִיל, והיה משפטו להיות הֶאֱיִיץ, כמו הֶאֱבִיד; וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים (בראשית יט טו), אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי (ישעיהו כב ד).
אור – אוֹר, אוֹרְתִּי, כִּי אֹרוּ עֵינַי (ש"א יד כט), הַבֹּקֶר אוֹר (בראשית מד ג), יֵאוֹר, וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו (ש"א יד כז). ודע כי משפט הַבֹּקֶר אוֹר להיות אָווֹר, שהוא פועל עובר נבנה על משקל וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף (בראשית מה א), יָקֹשְׁתִּי (ירמיהו נ כד), קָטֹנְתִּי (בראשית לב יא), אך הניחו הו"ו והטילו תנועתה על האל"ף אשר לפניה להורות וללמד על עקרו, ונפלה ו"ו המשך, בעבור כי נפגשו שני הנחים הנסתרים, ולא יכון להוציאם יחד בדבור הלשון. ולזאת נשתנה מאחיו בלשון פועל עובר, כמו נשתנו קָטֹנְתִּי, יָכֹלְתִּי (בראשית ל ח), יָקֹשְׁתִּי. וכן אומר בטוֹבוּ, בבּוֹשׁוּ וזוֹרוּ העוברים. ושם הפועל עצמו גם הוא אוֹר – יְהִי אוֹר (בראשית א ג), כמו הפועל העובר.
ובעקר פועל כבד נהפכה בו הו"ו ליו"ד: הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל (תהלים צז ד), מְאִירַת (תהלים יט ט).
ולשון נִפְעַל: נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר (תהלים עו ה), וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן (ש"ב ב לב). וצווי הזכר והמקור שהוא שם הפועל: הֵאוֹר.
ויש בעקר עוד עניין אחר: לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם (ישעיהו נ יא). וממנו וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי (מלאכי א י), נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ (ישעיהו כז יא).
בוא – בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (בראשית כז לה) – פועל עובר; הִנֵּה אָנֹכִי בָא (שמות ג יג) – שם הבא בכל עת וזמן. וכן וְרָחֵל בָּ֗אָה עִם הַצֹּאן (בראשית כט ט) – לשעבר; בָּאָ֖ה עִם הַצֹּאן (בראשית כט ו) – לעתיד ולכל זמן. והתקינו מכוני הטעמים טעם בָּאָה שעניינו לשעבר על הבי"ת, וטעם בָּאָה שהוא לכל עת וזמן, הטעם הוא על האל"ף, כמו הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָ֑ה (ש"א כה יט), בָּעֶרֶב הִיא בָאָ֗ה (אסתר ב יד). תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף (דברים לג טז), וַתָּבֹאת לִקְרָאתִי (ש"א כה לד). כשראיתי התי"ו שבסוף תָּבוֹאתָה נעה בקמץ גדול כדרך כל תי"ו שהוא ללשון זכר, כמו שָׁמַרְתָּ, זָכַרְתָּ, עָשִׂיתָ, רָאִיתָ; וראיתי תי"ו וַתָּבֹאת נקודה בשבא כמשפט כל תי"ו ללשון נקבה, כמו עָשִׂית, רָאִית; חשבתי התי"ו הראשונה שבתָּבוֹאתָה ללשון עתיד לזכר, והתי"ו הראשונה בוַתָּבֹאת ללשון עתיד לנקבה. ושתי המלות האלו נפרדות מיוחדות ואין להם דומה, ומשקלם תִּפְעוֹלְתָּה לזכר, תִּפְעוֹלְתְּ לנקבה. ופירוש תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף צווי על דרך תפלה, כאילו אמר: בֹּא על ראש יוסף. וכבר דברו תָּבֹאנָה ותְּבוֹאֶינָה לעדת הנקבות, בין שתספר בעדם ואינם עמך, בין שתדבר אליהם והם עמך. ויש לך לדעת שתָּבֹאנָה הוא העקר והמשפט, על משקל תִּשְׁמֹרְנָה, תַּעֲמֹדְנָה. וכן תָּשׁוֹבְנָה ותְּשׁוּבֶינָה בפסוק אחד (יחזקאל טז נה), והעקר תָּשׁוֹבְנָה. וכמו שאמרו וַתִּגְבְּהֶינָה (יחזקאל טז נ), והמשפט להיותו וַתִּגְבַּהְנָה, כמו וַתִּקְרַבְנָה (במדבר כז א) וחבריו.
והפועל הכבד בעקר זה: הֵבִיא, יָבִיא, מֵבִיא. הָבִיא – לשון צווי ולשון מקור שהוא שם הפועל. וכבר אמרו הֲבִיאוֹתִי והֵבֵאתִי, ומשפט להיות הֲבִיאוֹתִי. כמו שאמרו הֲכִינוֹתִי והֵכַנְתִּי, והנכון להיות הֲכִינוֹתִי; ונמצא הֵטַלְתִּי, והראוי להיות הֲטִילוֹתִי, כמו הֲקִימוֹתִי, הֲשִׁיבוֹתִי, הֲשִׂימוֹתִי, הֲנִיפוֹתִי, הֲרִימוֹתִי. ואמרו בשם הפועל מָבוֹא ומוֹבָא – אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ (ש"ב ג כה), ומשפטו להיות מָבוֹא כחבריו – מָקוֹר, מָגוֹר, מנוֹס, מָנוֹחַ. ויתכן לאמר כי מוֹבָא נהגו בו מנהג מוֹצָא להזדוג עמו ולדבר בו כלשונו, ולא השגיחו על עקרו; מפני כי מוֹצָא מעקר יָצָא ומשקלו מִפְעָל, ו"ו מוֹצָא עומדת במקום פ"א מִפְעָל ושי"ן מִשְׁפָּט; אך מוֹבָא הנלוה אליו לא הוא כן, כי אין הפועל העובר ממנו יָבָא כמו יָצָא, כי אם בָּא כמו קָם, על כן היה ראוי להיות מָבוֹא, כמו וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא (יחזקאל מו יט), מְבוֹאֲךָ כמו מְקוֹמְךָ. ונאמר עוד שם הפועל על משקל פִּעְלָה – סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה (יחזקאל ח ה). ומשקלו חִידָה, שִׁירָה, שִׂיחָה.
בוז – בָּז, בַּזְתִּי, לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב (משלי ו ל), גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי (שה"ש ח א), בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ (משלי יג יג), בָּזָה לְךָ (מ"ב יט כא), כי הה"א בו ה"א הנקבה, והוא לזכר בָּז. אך כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה (במדבר טו לא), וּבֹזַי יֵקָלּוּ (ש"א ב ל), מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְיָ (ש"ב יב ט), עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי (ש"ב יב י), יוצאים משורש אחר.
בין – הֵבִין, הֲבִינוֹתִי.
ולשון נִפְעַל: נָבוֹן, נְבוּנוֹתִי, יָבוּן. הִבּוֹן – צווי הזכר והמקור שהוא שם הפועל.
ובעקר פועל כבד אחר, כפלו בו את למ"ד הפועל: בּוֹנֵן, בּוֹנַנְתִּי, יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ (דברים לב י). בּוֹנֵן – צווי ושם הפועל.
בוס – בָּס, בַּסְתִּי, אָבוּס, תָּבוּס נֹפֶת (משלי כז ז), וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ (ישעיהו יד כה), יָבוּס צָרֵינוּ (תהלים ס יד).
ונאמר מוּפְעָל מלשון הִפְעִיל – מוּבָס (ישעיהו יד יט), יאמר ממנו פועל שלא הוזכר פועלו – הוּבָס, יוּבָס.
ופועל כבד אחר כפול הלמ"ד: בּוֹסֵס, בּוֹסַסְתִּי, בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ (ישעיהו סג יח), מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (יחזקאל טז ו).
בושׁ – בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ (תהלים כב ו), בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה (ירמיהו נא נא), כִּי בֹשְׁתִּי (עזרא ח כב), וּבֹשׁוּ מִתְּבוּאֹתֵיכֶם (ירמיהו יב יג) – זה צווי הרבים שאתה אומר להם שיבשו, והוא על משקל הפֹעל העובר שאתה מספר בעד הרבים שכבר בּוֹשׁוּ. ושם הפועל: וְאֶל כָּל פָּנִים בּוּשָׁה (יחזקאל ז יח). ועל משקל אחר: וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת (צפניה ג ה). ושם האיש נקרא בּוֹשׁ – הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ (ירמיהו מח לט); ולרבים: בְּחִתִּיתָם מִגְּבוּרָתָם בּוֹשִׁים (יחזקאל לב ל). וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ (בראשית ב כה).
והפועל הכבד: הֵבִישׁ, יָבִישׁ, הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם (תהלים נג ו), בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר (משלי יט כו).
אך לא יצא משרש זה הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם (ש"ב יט ו), הֹבִישׁוּ חֲכָמִים (ירמיהו ח ט), כֹּל הוֹבִישׁ (ישעיהו ל ה). כי המה מן הפעלים שתחלתם יו"ד. ויש מי שיאמר שהם הפוכי תוכם לתחלתם, כלומר שהיו"ד או הו"ו שהוא עי"ן הפועל בבּוֹשׁוּ, הֱבִישׁוֹתָ, נהפכה לפ"א הפועל בהוֹבִישׁ. ונאמר גם כן בגַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ (ירמיהו ו טו) – הנח הנסתר העומד במקום פ"א הפועל אחר יו"ד יֵבוֹשׁוּ הכתובה לעתיד היא יו"ד אחרת נחה, ועל כן לא נאמר יָבוֹשׁוּ קמץ היו"ד כמו יָבוֹאוּ. ויתכן להיות כן. וגם יתכן עוד להיותם שני עקרים בעניין אחד, כמו טוב – יטב, והם קרובים זה לזה בדבור הלשון.
ויש עוד בעקר זה עניין אחר: וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ (שופטים ג כה).
ובעניין זה פועל כבד כפול הלמ"ד: כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה (שמות לב א), מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ (שופטים ה כח), בּוֹשַׁשְׁתִּי, יְבוֹשֵׁשׁ, ולרבים: יְבוֹשְׁשׁוּ, ובהפסק הדברים: יְבוֹשֵׁשׁוּ, כמו כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵֽצוּ (נחום ב ה).
גוז – גָּז, כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה (תהלים צ י), יָגוּז, אָגוּז, וַיָּגָז שַׂלְוִים (במדבר יא לא). ויתכן להיות מעקר זה אַתָּה גוֹזִי (תהלים עא ו). ויהיה גּוֹז קודם שתסמכנו אל נפשך, על משקל קוֹם, אחד מן הַקּוֹמִים עָלָי (מ"ב טז ז).
גיח – הִגִּיחַ, הֲגִיחוֹתִי, אָגִיחַ, כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ (איוב מ כג). ויתכן להיות מזה כִּי אַתָּה גֹחִי (תהלים כב י), כדרך שהזכרתי בגוֹזִי.
גול – גָּל, גַּלְתִּי, וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם (ישעיהו סה יט), יָגוּל, אָגוּל.
והפועל הכבד: הֵגִיל, הֲגִילוֹתִי, אָגִיל, עָלָיו יָגִילוּ (הושע י ה), גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק (משלי כג כד) – נכתב גול יגול, כי הפועל הקל והכבד נמצאו בעקר זה. ויצא גּוֹל יָגוּל על משקל קוֹם יָקוּם, ויצא גִּיל יָגִיל על משקל בִּין יָבִין.
גור – עִם לָבָן גַּרְתִּי (בראשית לב ה), יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי (ישעיהו טז ד), וַתָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים (מ"ב ח ב), גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית כו ג), אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ (מ"א יז כ).
ויש בעקר זה עניין שני: לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ (דברים א יז), וַיָּגָר מוֹאָב (במדבר כב ג), גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב (איוב יט כט), וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם (ישעיהו סו ד), מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ (משלי י כד). אך אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר (ירמיהו כב כה), כִּי יָגֹרְתִּי (דברים ט יט), באים מפועל שתחלתו יו"ד, לפי מה שהזכרתי בחבור הפעלים שתחלתם יו"ד.
גיף – הֵגִיף, הֲגִיפוֹתִי, יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת (נחמיה ז ג). ותצוה הזכר: גִּיף או הָגֵף, כמו בִּין או הָבֵן.
דוג – דָּג, דַּגְתִּי, אָדוּג. ותאמר לבעל דָּגִים דַּיָּג או דַּוָּג – הִנְנִי שֹׁלֵחַ לְדַיָּגִים רַבִּים (ירמיהו טז טז), וְהָיָה עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים (יחזקאל מז י).
והפועל הכבד: דִּיֵּג, מְדַיֵּג, וְדִיגוּם (ירמיהו טז טז) ראוי היה להיות דגש היו"ד, אך הרפוה להקל מעליהם; כמו שהרפו קו"ף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ (אסתר ו ב) הראויה להדגש, שהוא מן בִּקֵּשׁ, יְבַקֵּשׁ; וכמו שהרפו סמ"ך וַיִּסְעוּ להקל, וראוי היה להדגש שהוא מן נָסַע, יִסַּע, ונו"ן נָסַע נבלעת בסמ"ך יִסַּע כי הוא דגש, ונפלה מן וַיִּסְעוּ כי הוא רפה; וכמו שהרפו קו"ף וַיִּקְחוּ שהוא מן לָקַח, יִקַּח, וּמִקַּח שֹׁחַד (דה"ב יט ז); וכמו שהסירו הדגש ממ"ם הַמְשָׁרְתִים (אסתר א י), הַמְלַקְקִים (שופטים ז ו) וזולתם להקל, ועקרם להדגש.
דוח – דּוֹחְתִּי, דּוֹחַ, דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם (תהלים לו יג).
והפועל הכבד: הֵדִיחַ, הֲדִיחוֹתִי, יָדִיחוּ אֶת הָעֹלָה (יחזקאל מ לח).
דון – דָּן, דַּנְתִּי, לֹא יָדוֹן רוּחִי (בראשית ו ג), אָדוּן, יְגָרֶה מָדוֹן (משלי טו יח). וכבר הונעה הו"ו והפכוה ליו"ד בשם הפועל – מִדְיָנִים יְשַׁלֵּחַ (משלי ו יד), ומשקלו מִשְׁפָּטִים. וצווי הזכר: דּוֹן או דִּין.
ולשון נִפְעַל: נָדוֹן, נְדוּנוֹתִי, וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן (ש"ב יט י) יִדּוֹן, אִדּוֹן, הִדּוֹן לצווי הזכר ושם הפועל.
ויש בעקר עוד עניין שני: דָּן, דַּנְתִּי, לֹא דָנוּ (ירמיהו ה כח). דָּנַנִּי (בראשית ל ו) משפטו להיות דְּיָנַנִי, על משקל שְׁמָרַנִי אֱלֹהִים, אך דגשות הנו"ן השנית אינו מן העקר, כי הוא כמו יִסְּרַנִּי יָּהּ (תהלים קיח יח), הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי (דברים לא כז). יָדוּן, דּוּן. ושם האיש מפועל זה: דָּן אָנֹכִי (בראשית טו יד), ונאמר וְהָיָה יְיָ לְדַיָּן (ש"א כד טו).
והפעל הכבד: הֵדִין, יָדִין בַּגּוֹיִם (תהלים קי ו), כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ (דברים לב לו), וְלֹא יוּכַל לָדִין (קהלת ו י), וצווי הזכר: דִּין.
דום – שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי (תהלים צד יז), כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם (יחזקאל כז לב). ויתכן להיות מזה גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי (ירמיהו מח ב), ועקרו תִּתְדּוֹמְמִי – תִּתְפַּעְלְלִי.
דוץ – דַּצְתִּי, אָדוּץ, וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה (איוב מא יד).
דור – דָּר, דַּרְתִּי, אָדוּר, מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע (תהלים פד יא).
וע"א: דָּר, יָדוּר, וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ (יחזקאל כד ה), אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה (יחזקאל כד ט), מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים (ישעיהו ל לג).
דישׁ – דָּשׁ, וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם (שופטים ח ז), דָּשׁ חִטִּים (דה"א כא כ), אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ (ישעיהו כח כח), וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְּדוּשֶׁהָ (איוב לט טו), קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן (מיכה ד יג), מְדֻשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי (ישעיהו כא י), דַּיִשׁ.
ולשון נִפְעַל: וְנָדוֹשׁ מוֹאָב (ישעיהו כה י), אִדּוֹשׁ, יִדּוֹשׁ. וצווי הזכר והמקור שם הפועל: הִדּוֹשׁ בחולם. ונאמר הִדּוּשׁ בשורק – לפי שהם שקולים ברוב המלים – כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן (ישעיהו כה י).
הים – הָם, הַמְתִּי, וְהָמָם מְהוּמָה (דברים ז כג) – פְּעָלָם. ומשקלו וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן (בראשית ל מ), המ"ם הראשונה עומדת במקום תי"ו שָׁתָם, והשנייה ללשון רבים. ועקרו להיות הֲיָמָם, והמ"ם הראשונה קמוצה כדרך כל למ"ד פְּעָלָם להיות קמוצה. אך וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ (ישעיהו כח כח) איננו יצא מן שורש זה, שמשקלו וּפָעַל מן אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי (ירמיהו נא לד), וכשתרצה לאמר מן עקר זה פְּעָלָם, תאמר הֲמָמָם. והונעה מ"ם וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ בפתח, כדרך כל עי"ן הפעל להיות פתוחה, כי אם באתנח וסוף פסוק וזקף במקצת מקומות. בָּרָק וַיָּהֹם (ש"ב כב טו), וַיָּהָם יְיָ אֶת (מַחֲנֶה) סִיסְרָא (שופטים ד טו). ויתכן להיות אלה האחרונים מעקר וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ, כמו וַיִּסֹב, וַיָּסָב, מן סָבַב, וַיְהֻמֵּם (יהושע י י) כמו וַיְסֻבֵּם, עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי (תהלים מט ו).
ובעקר זה פועל כבד על משקל הִפְעִיל: הֵהִים, הַהִימוֹתִי – בפתחות הה"א, כמו שהודעתיך בהַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן (ישעיהו מא כה), הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם (דברים ד כו). אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה (תהלים נה ג), תְּהִימֶנָה מֵאָדָם (מיכה ב יב). ומשפטו להיות תָּהִימְנָה, כמו הָקֵים תָּקִימְנָה (ירמיהו מד כה). מֵהִים, מְהִימִים.
ולשון נִפְעַל: נֵהוֹם, נֵהוֹמְתִּי, וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר (רות א יט), כמו וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן (ש"ב ב לב).
הין – הֵהִין, הֲהִינוֹתִי, וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה (דברים א מא), אָהִין, יָהִין.
זוב – זָב, זַבְתִּי, זָב עִמְקֵךְ (ירמיהו מט ד), כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ (ויקרא טו כה), וַיָּזֻבוּ מָיִם (ישעיהו מח כא), אֶרֶץ זָבַת חָלָב (שמות ג ח), וְהַזָּב (ויקרא טו לג).
זוד – זָד, זַדְתִּי, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם (שמות יח יא), כִּי אֶל יְיָ זָדָה (ירמיהו נ כט), זֵד יָהִיר (משלי כא כד), אָזוּד, הַזֵּידוֹנִים (תהלים קכד ה) – פֵּעְלוֹנִים, כמו זֵרְעֹנִים (דניאל א טז), נכתב ביו"ד בין הזי"ן והדל"ת על המשפט והעקר.
והפועל הכבד: הֵזִיד, כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם (נחמיה ט י), וְכִי יָזִד אִישׁ (שמות כא יד).
זול – זָל, יָזוּל, הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס (ישעיהו מו ו).
זון – זָן, זַנְתִּי, אָזוּן, מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן (תהלים קמד יג), בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן (בראשית מה כג).
זוע – זָע, זַעְתִּי, וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ (אסתר ה ט), בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת (קהלת יב ג), זוּעַ – צווי לזכר, וכן המקור שהוא שם הפועל. וכבר הונעה הו"ו בשם הפועל, נאמר וְהָיָה רַק זְוָעָה (ישעיהו כח יט). ויש מי שאומרים כי זַעֲוָה הוא נהפך מן זְוָעָה, ועמדה עי"ן הפעל במקום הלמ"ד.
זור – זָר, זַרְתִּי, וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ (איוב לט טו), וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה (שופטים ו לח). ולשון פעוּל: זוּר, וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה (ישעיהו נט ה) – הה"א שבסוף וְהַזּוּרֶה ללשון נקבה, כמו הה"א שבסוף וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ (זכריה ה ד).
ובעקר עניין שני: זָר, זַרְתִּי, לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם (תהלים עח ל), רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי (איוב יט יז), לְאִישׁ זָר (ויקרא כב יב), וְזָרִים לֹא יַעַבְרוּ בָהּ (יואל ד יז). ויאמר עוד בפועל העובר לשון אחר: זוֹר, זוֹרְתִּי, זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם (תהלים נח ד).
ולשון נִפְעַל: נָזֹרוּ אָחוֹר (ישעיהו א ד), יִזּוֹר, אִזּוֹר, הִזּוֹר – צווי לזכר, וכן שם הפועל.
חוב – חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב (יחזקאל יח ז).
ויש בעקר זה פועל כבד, שבה בו הו"ו הנחה יו"ד דגושה: חִיֵּב, חִיַּבְתִּי, וְחִיַּבְתֶּם אֶת רֹאשִׁי (דניאל א י), יְחַיֵּב, מְחַיֵּב.
חוג – חָג עַל פְּנֵי מָיִם (איוב כו י), אָחוּג, יָחוּג, בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם (משלי ח כז), וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ (ישעיהו מד יג).
חוד – חָד, חַדְתִּי, אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה (שופטים יד יב), חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל (יחזקאל יז ב), חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה (שופטים יד יג).
חול – חָל, חַלְתִּי, לֹא חַלְתִּי וְלֹא יָלַדְתִּי (ישעיהו כג ד), כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן (ישעיהו סו ח), הָרִינוּ חַלְנוּ (ישעיהו כו יח), הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ (ירמיהו ה ג), חוּל תָּחוּל (יחזקאל ל טז).
ויש בעניין זה פועל כבד: הֵחִיל, הַחִילוֹתִי, מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ (ירמיהו ה כב), מִפָּנָיו יָחִילוּ עַמִּים (יואל ב ו), וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים (ש"א לא ג), חִיל כַּיֹּלֵדָה (ירמיהו כב כג).
ובעניין זה פועל כבד, נכפל בו למ"ד הפועל: חוֹלֵל, חוֹלַלְתִּי, קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל (תהלים כט ט), מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין (ישעיהו נא ט).
ובעקר זה עניין אחר: חָל, חַלְתִּי, יָחוּל, יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב (ש"ב ג כט), עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל (ירמיהו כג יט), וְסַעַר מִתְחוֹלֵל (ירמיהו כג יט). ויתכן להיות מעקר זה חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ (איוב כו יג), וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ (דברים לב יח), וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל (תהלים צ ב), בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי (משלי ח כד).
חוס – חָס, חַסְתִּי, אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן (יונה ד י), לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן (יחזקאל טז ה), אָחוּס, יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן (תהלים עב יג), וַתָּחָס עָלֶיךָ (ש"א כד י), חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ (יואל ב יז).
חור – חָר, חַרְתִּי, וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ (יחזקאל כד יא), וְעַצְמִי חָרָה (איוב ל ל), חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ (ישעיהו כד ו), אָחוּר, יָחוּר.
חושׁ – וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ (דברים לב לה), חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי (תהלים קיט ס), יָחוּשׁ, חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי (תהלים לח כג), וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי (איוב לא ה).
והפועל הכבד: הֵחִישׁ, הַחִישׁוֹתִי, יָחִישׁ, אָחִישָׁה מִפְלָט לִי (תהלים נה ט), אֲנִי יְיָ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה (ישעיהו ס כב), כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה (תהלים צ י).
טוח – כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם (ישעיהו מד יח), אֲשֶׁר טַחְתֶּם תָּפֵל (יחזקאל יג יד), וְטָח אֶת הַבָּיִת (ויקרא יד מב), אָטוּחַ.
ולשון נִפְעַל: נָטוֹחַ, נְטוּחוֹתִי, אִטּוֹחַ, יִטּוֹחַ. והמקור שהוא שם הפועל: וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ (ויקרא יד מג), וכן לצווי הזכר.
טוב – מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ (במדבר כד ה), מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ (שה"ש ד י), יָטוּב, אָטוּב, טוֹב.
ויש בעקר זה פועל כבד: הֵטִיב, הֲטִיבוֹתָ, על משקל הֵשִׁיב, הֲשִׁבוֹתָ; יָטִיב, תָּטִיב. ונאמר כי וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְיָ (במדבר י לב), נהפך הו"ו הנחה הנסתרת שהיא עי"ן הפעל בהַטּוֹב, ליו"ד נחה היא פ"א הפועל ביֵיטִיב. ויתכן להיותם שני עקרים: טוב ויטב, אך נאמרו שניהם כאחד מפני שדבורם קרוב ועניינם שוה.
טיל – וַייָ הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם (יונה א ד), הֲטִילוֹתִי, וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים (יונה א ה), שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם (יונה א יב), כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל (תהלים לז כד), מַדּוּעַ הוּטְלוּ (ירמיהו כב כח).
ולשון נִפְעַל: נָטוֹל, נְטוּלוֹתִי. הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל (ישעיהו מ טו), הִטּוֹל. ויתכן להיות כַּדַּק יִטּוֹל מעקר אחר – כִּי נָטַל עָלָיו (איכה ג כח), כמו נָפַל, ולעתיד יִטּוֹל כמו יִפּוֹל.
טושׁ – טָשׁ, טַשְׁתִּי, כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל (איוב ט כו), טוּשׁ לצווי הזכר, וכן למקור שהוא שם הפועל.
כול – וְכָל בַּשָּׁלִשׁ (ישעיהו מ יב), כָּל, כַּלְתִּי, אָכֻל. כּוּל לצווי הזכר.
ויש בו פועל כבד: הֵכִיל, הֲכִילוֹתִי, יָכִיל – אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל (מ"א ז כו), קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה (מ"א ח סד).
כון – כָּן, כַּנְתִּי, אָכוּן. וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד (איוב לא טו). ויתכן להיות מעקר זה אִם כֵּנִים אַתֶּם (בראשית מב יט), לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים (מ"ב ז ט), אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ (איוב כג ג).
ויש בעניין זה פועל כבד: הֵכִין, יָכִין, אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ (אסתר ו ד), אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי (שמות כג כ).
ולשון נִפְעַל: כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ (הושע ו ג), נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים (משלי יט כט), הִכּוֹן, יִכּוֹן.
ופועל כבד אחר יש בעקר כפול הלמ"ד: כּוֹנֵן, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית (ישעיהו נא יג), כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר (תהלים יא ב), כּוֹנְנָה עָלֵינוּ (תהלים צ יז), עַד יְכוֹנֵן (ישעיהו סב ז).
לוז – לָז, לַזְתִּי, יָלוּז, אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ (משלי ג כא). וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם (משלי ב טו), יִלּוֹז, הִלּוֹז.
לוט – לוּטָה בַשִּׂמְלָה (ש"א כא י), פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט (ישעיהו כה ז), השני פעול כחברו אל הַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה שאחריו.
והפועל הכבד: הֵלִיט, יָלִיט, וַיָּלֶט פָּנָיו (מ"א יט יג). כמו הֵקִים, יָקִים – וַיָּקֶם. ולשון אחר נאמר באל"ף שלם: לָאַט אֶת פָּנָיו (ש"ב יט ה). וכבר נהפכה זאת האל"ף לה"א ונאמר בְּלַהֲטֵיהֶם (שמות ז יא), וגם הניחוה כשיאמרו בְּלָטֵיהֶם (שמות ז כב). והפילוה מן הכתב בטוחים על הגות הלשון. ויתכן להיות מעקר זה על דרך שמוש שלם לָאַט אֶת פָּנָיו (ש"ב יט ה), לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם (ש"ב יח ה) – לשון צווי על משקל לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר (שמות כט א). ושם הפועל גם לְאַט – הַהֹלְכִים לְאַט (ישעיהו ח ו), אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי (בראשית לג יד). וכבר נחה אל"ף זאת: דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט (ש"א יח כב). ויש מי שאומרים שהלמ"ד הזאת מודבקת אל המלה ואינה מעקרה, לפי שנאמר וַיְהַלֵּךְ אַט (מ"א כא כז). ויתכן שתפול הלמ"ד מן אַט, כמו שנפלה למ"ד לָקַח מן קָח עַל מַיִם רַבִּים (יחזקאל יז ה).
לון – לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא (בראשית לב כב), לַנְתִּי, וְלַנּוּ בַגִּבְעָה (שופטים יט יג), אָלוּן, יָלוּן, לוּן, מְלוּנָה, מָלוֹן.
והפועל הכבד, רק איננו מתעבר אל פעול, כי עניינו ועניין הקל שוה – הֵלִין, יָלִין, וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ח ט). ואילו היה מן הקל היה וַיָּלָן. כמו וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן (בראשית כג יז). אבל הוא מן הֵלִין, יָלִין, כמו וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב (תהלים עח ה), אלא שוַיָּקֶם מתעבר אל מוּקָם שהקים, ולא כן וַיָּלֶן, כי הוא הלן בעצמו. וכן וַיָּלִינוּ שָׁם (שופטים יח ב), כִּי בָרְחוֹב נָלִין (בראשית יט ב).
ויש בעקר עניין אחר: אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי (במדבר יד כט), וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה (שמות יז ג).
לוץ – הֵלִיץ, אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ (משלי ג לד), וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ (ישעיהו כח כב).
ויש בעקר זה עניין אחר: כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם (בראשית מב כג), מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף (איוב לג כג), יָלִיץ.
לושׁ – לַשְׁתִּי, יָלוּשׁ, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת (בראשית יח ו).
מוג – מָג, מַגְתִּי, הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג (עמוס ט ה), וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ (ישעיהו סד ו).
ולשון נִפְעַל: נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ (תהלים עה ד), יִמּוֹג, הִמּוֹג.
ויש בעקר זה פועל כבד כפול הלמ"ד: מוֹגֵג, מוֹגַגְתִּי, יְמוֹגֵג, וּתְמֹגְגֵנִי תּוּשִׁיָּה (איוב ל כב), בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה (תהלים סה יא).
מוט – מָט לִפְנֵי רָשָׁע (משלי כה כו), יָמוּט, תָּמוּט רַגְלָם (דברים לב לה), וּמָטִים לַהֶרֶג (משלי כד יא), וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה (ישעיהו נד י), ומשפטו להיות תָּמוֹטְנָה כמו תָּשׁוֹבְנָה, לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט (תהלים נה כג).
והפועל הכבד: הֵמִיט, יָמִיט, כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן (תהלים נה ד).
ולשון נִפְעַל: נָמוֹטוּ פְעָמָי (תהלים יז ה עי"ש), וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט (ישעיהו מא ז), יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים (תהלים קמ יא).
מול – וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ (דברים ל ו), אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ה ד), וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם (דברים י טז), אָמוּל, וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע ה ג), כִּי מֻלִים הָיוּ (יהושע ה ה).
ולשון נִפְעַל: נָמוֹל, הִמֹּלוּ לַייָ (ירמיהו ד ד), וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל (בראשית לד יז), הִמּוֹל יִמּוֹל (בראשית יז יג).
והפועל הכבד: הֵמִיל, יָמִיל, כִּי אֲמִילַם (תהלים קיח י).
ומין אחר מן הפועל הכבד כפול הלמ"ד: מוֹלֵל, מוֹלַלְתִּי, יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ (תהלים צ ו).
אך וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר (בראשית לד כד), כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים (בראשית לד כב), אינם יוצאים מן שורש זה, כי אם מן נָמַל, כמו שנאמר וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם (בראשית יז יא), ונבלעת הנו"ן במ"ם, ומשקלם וַיִּפְעוֹלוּ, נִפְעוֹלִים. וכן נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז כו) – נִפְעוֹל, על משקל וְנַעְתּוֹר לָהֶם (דה"א ה כ), אלא שנפתחה נו"ן נַעְתּוֹר מפני העי"ן, ולולא זאת גם היא היתה בחירק. וגם יתכן להיות הִמּוֹל יִמּוֹל מן נמ"ל, על משקל כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף (תהלים סח ג), וכן הִמֹּלוּ לַייָ (ירמיהו ד ד), וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל (בראשית לד יז), אך לא יהיה עניינם מלשון נִפְעַל בהיותם מן נמ"ל, הבין תדע.
מיץ – כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם (משלי ל לג), כִּי אָפֵס הַמֵּץ (ישעיהו טז ד).
מיר – הֵמִיר כְּבוֹדוֹ (ירמיהו ב יא), וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם (תהלים קו כ), וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ (ויקרא כז י).
מושׁ – לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה (במדבר יד מד), וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ (זכריה ג ט), כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ (ישעיהו נד י).
והפועל הכבד: הֵמִישׁ, הֲמִישׁוֹתִי, לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן (שמות יג כב), אך ענינו לא יָמוֹשׁ, מפני שאינו מתעבר אל פעול; אֲשֶׁר לֹא תָמִישׁוּ מִשָּׁם צַוְּארֹתֵיכֶם (מיכה ב ג) – שהאנשים מֵמִישִׁים את הצוארות, והצוארות מוּמָשִׁים.
מות – מֵת הַיֶּלֶד (ש"ב יב יח) בצרי תחת המ"ם, אך כשסמכו לו כנוי הפועל כבד עליהם להניעה בצרי, ואמרו פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי (בראשית יט יט), התי"ו אשר היא למ"ד הפעל נבלעה בתי"ו הפועל הכתובה, ולכן נדגשה. ומשקלו זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי (ש"א יב ב), כשיהיה וָמַתְתִּי בשתי ת"וין, הראשונה למ"ד הפועל כנגד בי"ת וָשַׂבְתִּי, והשנית לפועֵל, לעמת תי"ו וָשַׂבְתִּי. ומשפטם שניהם במלאת חסרונם: וּמָיַתְתִּי, וְשָׂיַבְתִּי, על משקל וּפָעַלְתִּי, וְשָׁמַרְתִּי. מָוֶת וְחַיִּים (משלי יח כא), הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז טו), בְּנֵי תְמוּתָה (תהלים עט יא).
והפועל הכבד: הֵמִית, יָמִית, מֵמִית.
ויש עוד מין אחר: מוֹתֵת – בו"ו, יְמוֹתֵת, אָנֹכִי מֹתַתִּי (ש"ב א טז), גם זה נבלעה בו הלמ"ד הכפולה בתי"ו הפועל. ומשקלו מוֹתַתְתִּי בשלש ת"וין, על משקל רוֹמַמְתִּי ובי"ת שׁוֹבַבְתִּי, והשלישית לפועֵל כנגד שני ת"וין רוֹמַמְתִּי, שׁוֹבַבְתִּי. תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה (תהלים לד כב), מְמוֹתֵת אַחֲרָיו (ש"א יד יג), אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי (ירמיהו כ יז).
נוב – נָב, נַבְתִּי, חַיִל כִּי יָנוּב (תהלים סב יא), עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה (תהלים צב טו), מִתְּנוּבֹת שָׂדָי (איכה ד ט), וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ (מלאכי א יב).
והפועל הכבד: נוֹבֵב, נוֹבַבְתִּי, וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת (זכריה ט יז).
נוד – נָד, נַדְתִּי, נֻדוּ לוֹ (ירמיהו מח יז).
והפועל הכבד: הֵנִיד, יָנִיד, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי (תהלים לו יב), לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל (מ"ב כא ח).
נוה – וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם (יחזקאל ז יא), וכבר נהפכה הו"ו ליו"ד נחה נסתרת, נאמר וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה (יחזקאל כז לב).
נוח – נָח, וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי (איוב ג כו), וְנַחְנוּ עָלָיו (ש"ב יז יב), אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה (חבקוק ג טז), יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם (ישעיהו נז ב), וַתָּנַח הַתֵּבָה (בראשית ח ד), מָנוֹחַ, מְנוּחָה. ויתכן נִיחֹח להיות מעקר זה על משקל פִּעְלוֹל, יו"ד נִיחֹח כנגד עי"ן פִּעְלוֹל, והחי"ת כפולה כמו למ"ד פִּעְלוֹל. והדומה לו: וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ (ישעיהו א לא).
והפועל הכבד: הֵנִיחַ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ (שמות לג יד), יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ (משלי כט יז), וַיָּנַח יְיָ לָהֶם (יהושע כא מב), לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ (יחזקאל מד ל), וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה (אסתר ב יח).
נוט – נָט, נַטְתִּי, אָנוּט, יֹשֵׁב (ה)כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ (תהלים צט א).
נום – נָם, נָמוּ רֹעֶיךָ (נחום ג יח), נָמוּ שְׁנָתָם (תהלים עו ו), הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן (תהלים קכא ד), תַּלְבִּישׁ נוּמָה (משלי כג כא), לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה (תהלים קלב ד).
נוס – נָס, נַסְתִּי, עַל סוּס נָנוּס (ישעיהו ל טז), כִּי אִם נֹס נָנוּס (ש"ב יח ג) וַיָּנָס הַחוּצָה (בראשית לט יג), וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם (יהושע ח ה), בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע י יא).
והפועל הכבד: הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו (שמות ט כ), הֲנִיסוֹתִי, אָנִיס.
נוע – נָע, נַעְתִּי, אָנוּעַ, נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ (ישעיהו כד כ), וַיָּנַע לְבָבוֹ… כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר (ישעיהו ז ב).
והפועל הכבד: הֵנִיעַ, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם (עמוס ט ט), וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר (במדבר לב יג), הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל (תהלים נט טז).
ולשון נִפְעַל, נָנוֹעַ, נְנוּעוֹתִי, אִנּוֹע, כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה (עמוס ט ט), אִם יִנּוֹעוּ וְנָפְלוּ (נחום ג יב).
ניף – הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה (ויקרא ט כא), וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה (ויקרא ח כט), לַהֲנָפָה גוֹיִם (ישעיהו ל כח).
ופועל כבד אחר: נוֹפֵף, נוֹפַפְתִּי, יְנֹפֵף יָדוֹ (ישעיהו י לב), מְנוֹפֵף.
ניץ – הֵנִיץ או הֵנֵץ, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים (שה"ש ו יא) – על משקל הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי (ירמיהו לא לא), אָנֵץ, יָנֵץ, וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד (קהלת יב ה), מֵנִיץ כמו מֵקִים, הָנֵץ – צווי לזכר, וכן המקור שהוא שם הפועל, כמו הָקֵם, הָשֵׁב.
ניר – הֵנִיר, הֲנִירוֹתִי, נִירוּ לָכֶם נִיר (ירמיהו ד ג), לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי (מ"א יא לו).
ויש בעקר עניין אחר: נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ (תהלים קיט קה), וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ (דה"א כח טו).
סוג – סָג, כֻּלּוֹ סָג (תהלים נג ד), סַגְתִּי, אָסוּג, מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב (משלי יד יד).
ולשון נִפְעַל: לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ (תהלים מד יט), נָסֹגוּ אָחוֹר (ישעיהו מב יז), וְאֶת הַנְּסוֹגִים (צפניה א ו), יִסֹּגוּ אָחוֹר (תהלים לה ד). וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט (ישעיהו נט יד), אם הוא מעקר זה, תהיה דגשות הסמ"ך תמורת עי"ן הפועל שחסר מן המלה ועמדה במקומו, לפי שהוטלה תנועתה על הסמ"ך לפניה, שהיה ראוי להיות הֻוְסַג כמו הֻשְׁכַּב. ויותר מה שנהגו להמיר מן החסרון בדגש הפעלים שמקום העי"ן והלמ"ד מהם אות אחת כפולה, לפי מה שהזכרתי בספר שחברתי בהם. ואילו נאמר וְהוּסַג ברפיות הסמ"ך כמו וְהוּקַם, וְהוּבָא, אז היה טוב. ויתכן גם להיות וְהֻסַּג אָחוֹר, אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם (משלי כב כח), מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ (דברים כז יז), לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת (מיכה ב ו), עקר אחר – מן נסג.
ויש בעקר זה עוד עניין אחר: סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שה"ש ז ג).
סוף – סַפְתִּי, כמו סָפוּ תַמּוּ (תהלים עג יט), יַחְדָּו יָסֻפוּ (ישעיהו סו יז).
ובעקר פועל כבד: הֵסִיף, הֲסִיפוֹתִי, אָסוּף, אָסֵף כֹּל (צפניה א ב), אָסֹף אֲסִיפֵם (ירמיהו ח יג) – אָסֹף איננו מעקר זה כי אם מן אָסַף, אָסַפְתִּי. ופתרונם: בקבוצם וכל קהלם אשמידם יחד. ויש מי שאומרים כי גם אָסֹף מעקר אֲסִיפֵם, כלומר השמד אשמידם, אך נוספה האל"ף בתחלתו כמו שנוספה באָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ (ישעיהו כח כח), שהוא מן דָּשׁ חִטִּים (דה"א כא כ).
סור – וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל (במדבר יב י), וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ (דברים יא כח), אָסוּר, יָסוּר, מִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם (ישעיהו ז יז), וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ (ירמיהו יז יג), סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה (ירמיהו ב כא), גֹּלָה וְסוּרָה (ישעיהו מט כא).
והפועל הכבד: הֵסִיר, הֲסִירוֹתִי, וְהֵסִיר יְיָ מִמְּךָ כָּל חֹלִי (דברים ז טו), יָסִיר, וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ (בראשית לח יד). היה ראוי להיות הסמ"ך בסגול, כמו וַתָּשֶׂם בַּסּוּף (שמות ב ג), אבל יש כשפותחין לפני הרי"ש כמו שפותחים לפני העי"ן והחי"ת, כמו וַיָּרַח יְיָ (בראשית ח כא), וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת (מ"א יד ט). מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם (ישעיהו ג א), הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה (משלי ד כד).
ויש בעקר עניין אחר קרוב לראשון: וַיַּרְא יְיָ כִּי סָר לִרְאוֹת (שמות ג ד), אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה (שמות ג ג), יָסֻר שָׁמָּה (מ"ב ד ח), וַיָּסַר אֵלֶיהָ (שופטים ד יח). היה ראוי להיות וַיָּסׇר בקמץ חטף אבל יש כשפותחין לפני הרי"ש, כמו העי"ן בוַיָּנַע לְבָבוֹ (ישעיהו ז ב), ויש בשאין פותחין, כמו וַיָּגׇר בִּגְרָר (בראשית כ א) שהוא בחטף קמץ כחבריו וַיָּקׇם, וַיָּשׇׁב ושארם.
סוך – וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי (דניאל י ג), וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ (רות ג ג), אָסוּךְ, יָסוּךְ, וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ (דברים כח מ), וַיְסֻכוּם (דה"ב כח טו), סוּךְ.
והפועל הכבד בא בעניון אחר: הֵסִיךְ, הֲסִיכוֹתִי, אָסֵךְ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא (שופטים ג כד), וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו (ש"א כד ג).
סית – וְאַף הֲסִיתְךָ (איוב לו טז), הֲסִיתוֹתִי על הראוי, ואם יכבד על הלשון יאמר הֵסַתִּי בהבליע התי"ו הראשונה שהוא למ"ד הפועל, בשנית שהיא למדבר בעד נפשו. ודע כי דגשות תי"ו הֵסַתָּה אֹתוֹ (מ"א כא כה) יצאה מחוק הלשון, כי היתה ראויה להרפות, כי יאמר הֵסִית או הֵסֵת לזכר, והֵסִיתָה או הֵסֵתָה לנקבה. כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ (דברים יג ז), וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם (ש"ב כד א), וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ (דה"ב יח לא), וַתְּסִיתֵנִי בוֹ (איוב ב ג), מֵסִית.
עיב – הֵעִיב, הַעִיבוֹתִי, אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ (איכה ב א). ויתכן להיות ממנו עָבִים.
עוג – עָג, עַגְתִּי, אָעוּג, תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם (יחזקאל ד יב), עֻגָה קְטַנָּה (מ"א יז יג), אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג (מ"א יז יב). עוּג לשון צווי, וכן המקור שהוא שם הפועל.
עוד – יֹאכַל עַד (בראשית מט כז), אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל (ישעיהו לג כג).
ויש בעקר פועל כבד בדגשות הו"ו: עִוֵּד, עִוַּדְתִּי, אֲעַוֵּד, (כִּי שֶׁקֶר עִוְּדוּנִי) ([חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי (תהלים קיט סא)]).
ויש עוד בעקר עניין שני: הֵעִיד, הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם (דברים ד כו), הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ (בראשית מג ג), וַיָּעִידוּ בָם (דה"ב כד יט), וַיָּעַד יְיָ (בהם) (מ"ב יז יג), וְהוּעַד בִּבְעָלָיו (שמות כא כט), עֵד יְיָ בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ (ש"א יב ה), צוֹר תְּעוּדָה (ישעיהו ח טז).
ויש עוד עניין שלישי: הֵעִיד, הַעִידוֹתִי, מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ (איכה ב יג).
עיז – הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן (ירמיהו ו א), הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ (ירמיהו ד ו), שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ (שמות ט יט). והפועל אשר לא הוזכר (פעולו) ([פועלו]): הוּעַז, מוּעַז, יוּעַז.
עול – עָל, עַלְתִּי, עָלוֹת עָלָי (בראשית לג יג), עָלוֹת יְנַהֵל (ישעיהו מ יא), עוּל יָמִים וְזָקֵן (ישעיהו סה כ) – פָּעוּל. וכבר נאמר שם האיש מפועל זה בהניע הו"ו והראותה במוצא שפתים: אֶל עֲוִיל (איוב טז יא), על משקל גְּבִיר, אֱוִיל; גַּם עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי (איוב יט יח), יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם (איוב כא יא). ויכון להיות מעניין זה עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם (איכה ד ד), מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים (תהלים ח ג).
ויש בעקר עניין אחר: עִוֵּל, עִוַּלְתִּי, אֲעַוֵּל, בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל (ישעיהו כו י), מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ (תהלים עא ד). אך זה פועל כבד; והפועל הקל שבעניין זה: עוּל, יָעוּל. ושם האיש נקרא עַוָּל – וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת (צפניה ג ה). ושם הפועַל: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (ויקרא יט טו). וכשתטפלנו אל אחר, נאמר בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ (יחזקאל כח יח). ונאמר על בניין אחר: וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה (ש"ב ז י). וגם יתכן להיות מעניין זה יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל (איוב טז יא). ונאמר כי עַלְוָה (הושע י ט) נהפך מעַוְלָה, כמו שַׂלְמָה – שִׂמְלָה, כֶּשֶׂב וכֶּבֱשׂ. וכבר נחה ו"ו זאת: (אך) ([אַף]) בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן (תהלים נח ג), וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ (איוב ה טז).
עיף – עָיַפְתִּי, כִּי עָיֵף אָנֹכִי (בראשית כה ל), נֶפֶשׁ עֲיֵפָה (ירמיהו לא כד), עָיֵף וְיָגֵעַ (דברים כה יח). נשתמשו בעקר זה בהנעת היו"ד שהיא עי"ן הפעל. ונאמר עוד כי נהפך מעקר יָעַף, היו"ד שהיא בתחלת יָעַף נקבעה באמצע עָיַף.
ויש בעקר זה בעניין אחר פועל כבד: הֵעִיף, הַעִיפוֹתִי, הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ (משלי כג ה), כמו הוּעַף, מוּעָף. ויתכן להיות מעקר זה עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה (עמוס ד יג), אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל (איוב י כב).
ועוד עניין שלישי: עָף, עַפְתִּי, מְגִלָּה עָפָה (זכריה ה א), כַּחֲלוֹם יָעוּף (איוב כ ח), מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם (תהלים צא ה).
והכבד בעניין זה: עוֹפֵף, עוֹפַפְתִּי, וְעוֹף יְעוֹפֵף (בראשית א כ), כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם (הושע ט יא), מְעוֹפֵף (ישעיהו יד כט).
עיק – הֵעִיק, הַעִיקוֹתִי, הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק… כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה (עמוס ב יג), הוּעַק, יוּעַק, מוּעָק, שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ (תהלים סו יא), מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע (תהלים נה ד).
עור – עֵר, עַרְתִּי, אָעוּר, לֹא אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ (איוב מא ב), אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר (שה"ש ה ב), עוּרִי צָפוֹן (שה"ש ד טז), עוּרִי דְּבוֹרָה (שופטים ה יב), עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי (תהלים מד כד).
והפועל הכבד: הֵעִיר יְיָ (ירמיהו נא יא), הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת (ישעיהו מא כה), וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ (תהלים עח לח), הָעִירָה וְהָקִיצָה (תהלים לה כג).
ופועל כבד אחר כפול הלמ"ד: וְעוֹרֵר עָלָיו יְיָ צְבָאוֹת (ישעיהו י כו), עוֹרַרְתִּי, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ (שה"ש ב ז), עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ (תהלים פ ג), וְהִתְעֹרַרְתִּי כִּי מְצָאוֹ רָע (איוב לא כט), מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ (ישעיהו סד ו).
ולשון נִפְעַל: כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ (זכריה ב יז), נֵעוֹרְתִּי, יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם (יואל ד יב), יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ (ירמיהו נ מא). ויתכן להיות מעניין זה ומעקר זה נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ (תהלים קלט כ), וַיְהִי עָרֶךָ (ש"א כח טז), וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים (ישעיהו יד כא).
עושׁ – עָשׁ, עַשְׁתִּי, עוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל הַגּוֹיִם (יואל ד יא).