ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ב · שער ט
שער אחר
יש כשיכפלו העברים למ"ד אלה הפעלים, וישאירו העיי"נין ו"וין נחין כמו שהן לפני הכפל. ויתכן זאת מפני שנוי עניינם. נאמר מן הֵקִים, יָקִים – לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם (מיכה ב ח). ו"ו יְקוֹמֵם עי"ן הפעל, ומשקלו יְפַעְלֵל. יו"ד יְקוֹמֵם ויו"ד יְפַעְלֵל אינם נחלפים, כי שתיהן לעניין עתיד מלמדים על זכר שאינו נמצא עמך, אך קו"ף יקוֹמֵם כנגד פ"א יְפַעְלֵל, וו"ו יְקוֹמֵם היא העי"ן ביְפַעְלֵל, ומ"ם ראשונה לעמת למ"ד ראשונה, ומ"ם כפולה ביְקוֹמֵם היא למ"ד כפולה ביְפַעְלֵל. וכן מִתְקוֹמָמָה (איוב כ כז) – מִתְפַּעְלָלָה; מִמִּתְקוֹמְמִים (תהלים יז ז) – מִמִּתְפַּעְלְלִים. וכן נאמר מן שָׁב, יָשׁוּב – לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו (ישעיהו מט ה), מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת (ישעיהו נח יב), משקלם לְפַעְלֵל, מְפַעְלֵל. רָשׁ, רָשׁוּ – מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן (משלי יג ז) – מִתְפַּעְלֵל. רָם, יָרוּם, רָמָה יָדְךָ (ישעיהו כו יא) – גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי (ישעיהו א ב), מֵרוֹמְמֻתֶךָ (ישעיהו לג ג). שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ (במדבר יא ח) – שׁוֹטְטוּ (ירמיהו ה א), וְהִתְשׁוֹטַטְנָה (ירמיהו מט ג). הֵפִיץ, יָפִיץ, מֵפִיץ וְחֶרֶב (משלי כה יח) – וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד (חבקוק ג ו). נָד, יָנוּדוּ, נֻּדוּ מְאֹד (ירמיהו מט ל) – וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה (ישעיהו כד כ), מִתְנוֹדֵד (ירמיהו לא יז). (וירע) ([וַיָּרִיעוּ]) הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה (יהושע ו כ), רֹעָה – הִתְרֹעֲעָה (ישעיהו כד יט). פָּר, יָפוּר, פּוֹר – הִתְפּוֹרְרָה (שם), פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ (תהלים עד יג), מוֹט – הִתְמוֹטְטָה (ישעיהו כד יט). זָר, וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה (ישעיהו נט ה), כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ (איוב לט טו) – וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר (מ"ב ד לה). בָּס, יָבוּס, תָּבוּס נֹפֶת (משלי כז ז) – בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ (ישעיהו סג יח), מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (יחזקאל טז ו). מֵת, יָמוּת, הֵמִית – תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה (תהלים לד כב), מְמוֹתֵת אַחֲרָיו (ש"א יד יג), אָנֹכִי מֹתַתִּי (ש"ב א טז) – פִּעְלַלְתִּי. משפטו בג' ת"וין, אך נבלעה השנית בשלישית שהיא תי"ו הפועל הדגושה. נָב, יָנוּב, עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה (תהלים צב טו) – וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת (זכריה ט יז). הֵנִיף, יָנִיף, תְּנוּפָה, יְנֹפֵף יָדוֹ (ישעיהו י לב). עָף – יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ (בראשית א כ), כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם (הושע ט יא). רָץ, יָרוּץ, תָּרִיץ יָדָיו (תהלים סח לב) – כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ (נחום ב ה). מָל, יָמוּל, כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם (יהושע ה ז) – יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ (תהלים צ ו). וּבֹשׁ מוֹאָב (ירמיהו מח יג), וְאֶל כָּל פָּנִים בּוּשָׁה (יחזקאל ז יח) – וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ (בראשית ב כה). וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ (שופטים ג כה) – כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה (שמות לב א). גָּר, יָגוּר, יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי (ישעיהו טז ד) – אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ (מ"א יז כ). חָל, יחוּל, וְחָלָה חֶרֶב (הושע יא ו), יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב (ש"ב ג כט) – וְסַעַר מִתְחוֹלֵל (ירמיהו כג יט). לָן, יָלוּן, כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה (ישעיהו א ח) – בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן (תהלים צא א). הֵבִין, יָבִין – וְלֹא יִתְבּוֹנָן (איוב יא יא). כֵּן, יָכוּן – וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד (איוב לא טו), עַד יְכוֹנֵן (ישעיהו סב ז), וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן (משלי כד ג). הֵלִיץ, יָלִיץ אָשָׁם (משלי יד ט) – וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ (ישעיהו כח כב). הֵעִיר, יָעִיר, הָעִירָה וְהָקִיצָה (תהלים לה כג) – וְעוֹרֵר עָלָיו (ישעיהו י כו), מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ (ישעיהו סד ו). מָג, יָמוּג, וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ (ישעיהו סד ו) – וּתְמֹגְגֵנִי תּוּשִׁיָּה (איוב ל כב). צָד, יָצוּד, יָצוּדוּ – מְצֹדְדוֹת אֶת נְפָשִׁים (יחזקאל יג כ). קָט, יָקוּט, אָקוּט בְּדוֹר (תהלים צה י) – וָאֶתְקוֹטָטָה (תהלים קיט קנח), וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט (תהלים קלט כא). קִינָה הִיא – וְקוֹנְנוּהָ (יחזקאל לב טז), וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ (דה"ב לה כה). שָׂח, יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר (תהלים סט יג) – וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ (ישעיהו נג ח). ויתכן להיות נִיחֹחַ פִּעְלוֹל מן נָח, יָנוּח, מְנוּחָה, מָנוֹח. שָׁר, יָשִׁירוּ, מֵשִׁיר – מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת (עזרא ב סה).
אבל יְסוֹבְבֻהָ עַל חוֹמֹתֶיהָ (תהלים נה יא) אינו יוצא על דרך זו, מפני שמשקלו יְפוֹעֲלֻהָ, הסמ"ך פ"א הפועל, והו"ו מפני המשך, והבי"ת הראשונה עי"ן הפועל והשנית למ"ד הפועל, שהוא מעקר וְסָבַב בֵּית אֵל (ש"א ז טז), שמשקלו וּפָעַל, הבי"ת הראשונה עי"ן הפועל והשנית הלמ"ד. וכמהו וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם (ש"א כא יד) – וַיִּתְפוֹעֵל מן אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ (תהלים עה ה), שהוא כמו סוֹבְבִים, אל תָּסֹבּוּ. וכן וְאֶשְׁתּוֹמֵם (ישעיהו סג ה) – מְשׁוֹמֵם (עזרא ט ג), כי הם יוצאים מן שְׁמָמָה. וכן לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ (בראשית מג יח) – לְהִתְפֹּעֵל מן וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט ג). וכמהו וִיבֹקְקוּ אֶת אַרְצָהּ (ירמיהו נא ב) – וַיְפוֹעֲלוּ מן בְקָקוּם בֹּקְקִים (נחום ב ג). וכן אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב (תהלים עו ו) שהוא מן וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ (יחזקאל כט יט). כל אלה הפעלים יש בהם שתי אותיות כפולות, הראשונה עי"ן הפועל והשנית למ"ד הפעל, ואינם כראשונים, שהראשונים בם למ"ד הפועל כפולה, כי הו"ו לפניה עי"ן הפעל, והשנית הנכפלת מוספת, על כן יהיה משקל הראשונים יְפֹעְלֵל, ומשקל אלה האחרונים יְפוֹעֵל.
ועוד יכפלו פעלים אלה מין אחר מן הכפל ויסור עי"ן הפעל בכפל זה, ולא יקרה זה כי אם בחלוק עניין ושנוי פתרון, כמו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים (יונה א ה), שנאמר מעקרו מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר (ישעיהו כב יז), נכפל פ"א הפועל והלמ"ד, ואבדה העי"ן ביניהם. וכן אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ (ירמיהו ה כב) – וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה (אסתר ד ד), וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ (יחזקאל ל ד). וְעַצְמִי חָרָה (איוב ל ל) – לְחַרְחַר רִיב (משלי כו כא). פּוֹר – הִתְפּוֹרְרָה (ישעיהו כד יט), שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי (איוב טז יב). זָע, יָזוּע – וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ (חבקוק ב ז). עָף, יעוּף – יְעוֹפֵף (בראשית א כ), לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה (תהלים קלב ד).
ועתה אחרי שבארתי אלה הכללות והצעתי את אלה הפתרונים שהעי"ן שלהם אות נחה נסתרת, עתה ראיתי לחבר אלה הפעלים ואדבר עליהם כל אחד ואחד מפני עצמו, ומה שאמצא לכל אחד מעניין או דרך שאינם בחבירו אזכירם לו לבד בעזרת האל. ואין דעתי בחבור אלה הפעלים שהעי"ן שלהם נחה נסתרת להזכיר איזה העי"ן ממנו ו"ו ואיזה ממנו יו"ד, למען כי הוא דבר שאיננו נכר ברובם. אך דעתי ומחשבתי ללמד על מקום הנח העומד במקום עי"ן הפועל, בין שהוא ו"ו ובין שהוא יו"ד. שאני יודע על נכון כי קָם משקלו פָּעַל, והנח אשר בין הקו"ף והמ"ם עומד במקום עי"ן פָּעַל; ויש לך לאמר כי הוא יו"ד כשתוציאנו מן לְקַיֵּם דָּבָר (יחזקאל יג ו), ויש לך לאמר כי הוא ו"ו כשתראה הו"ו הנחה במָקוֹם. וכן מֵת, שכבר נראת בין המ"ם והתי"ו למוצא שפתים במָוֶת וְחַיִּים (משלי יח כא), הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז טו). וזה החלי לאוגרם ולקבצם בעזרת ה'.