אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'

מאמר ב · שער ח

שער ז

שער

לשון נִפְעַל מן הפעלים האלה, בהשיב עי"ן הפועל ו"ו נחה נסתרת מונע אשר לפניה בחולם, והנעת הנו"ן שהוא ללשון נִפְעַל בקמץ, נולד בה נח נסתר אחריה, על המשפט הנזכר למעלה. נאמר נָבוֹן – אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ (בראשית מא לט); הנו"ן הראשונה נו"ן נִפְעַל, והנח הנסתר אחריה נוסף, והבי"ת פ"א נִפְעַל, והו"ו כננד העי"ן, והנו"ן האחרונה לעמת הלמ"ד. ומשפטו להיות נִבְוָן כמו נִשְׁמָר, נִשְׁכָּח, נִכְרָת, אך כבד עליהם להניע הו"ו והניחוהו. נָכוֹן מוֹצָאוֹ (הושע ו ג), נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים (משלי יט כט), נָמוֹטוּ פְעָמָי (תהלים יז ה עי"ש), וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן (ש"ב יט י), כִּי תוֹעֲבַת יְיָ נָלוֹז (משלי ג לב), וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר (קהלת יב ו), נָזֹרוּ אָחוֹר (ישעיהו א ד), נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר (תהלים עו ה), וְנָדוֹשׁ מוֹאָב (ישעיהו כה י), נָפֹשׁוּ עַמְּךָ (נחום ג יח), נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר (יואל א יח), וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה (אסתר ג טו), וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם (יחזקאל ו ט), ולֹא נָסוֹג אָחוֹר (תהלים מד יט), וְהַהֵיכָל נָמוֹג (נחום ב ז), וְגַם נָמֹגוּ (יהושע ב כד), נָפֹצוּ (בראשית י יח), כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ (זכריה ב יז) בצרי תחת הנו"ן מפני העי"ן אשר אחריה.

ודע כי אות נִפְעָל שהוא שם איש או כל דבר שהוא כן בכל זמן והוא נקוד בקמץ תחת העי"ן, ואות נִפְעַל שהוא לשעבר שהוא נקוד בפתח תחת העי"ן, יסורו מן נָבוֹן וחבריו, מפני שו"ו נָבוֹן שהוא כנגד עי"ן נִפְעַל איננה נכרת במוצא הלשון ולא מונעת באחד מן המלכים.

וכשנאמר מן נָבוֹן לשון רבים, סר הנח אשר אחר הנו"ן, ונאמר אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים (דברים א יג), הֱיוּ נְכֹנִים (שמות יט טו), וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם (משלי ב טו), נְסֹגִים אָחוֹר (ירמיהו מו ה), נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ (תהלים עה ד).

ובעת אשר יחוברו נָבוֹן שעניינו לשעבר אל כנוי הנִפְעַל עצמו, יסירו הנח אשר אחר הנו"ן ויניעו פ"יות הפעלים בשורק להוכיח על עי"ני הפעלים אשר אחריהם, והלמ"ד בחולם, ונולד אחריהם נח נסתר, כמו שעשו בהֲקִימוֹתִי והדומה לו. אמרו וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי (ישעיהו י יג), אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי (ישעיהו נ ה), נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד (תהלים לח ט), וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם (יחזקאל כ מג), אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם (שם) ([בָּם]) (יחזקאל כ לד).

וכשירצו להביא על לשון נִפְעַל ארבע אותיות אינ"ת שהן לעניין עתיד, יבליעו נו"ן נִפְעַל באות שאחריה ותדגש לזאת, לפי שכל אות אחר הנוספות בלשון נִפְעַל דגושה היא לעולם, כשלא ימנע מונע מאחת מחמש האותיות אהחע"ר, ויניחו הו"ו שהיא עי"ן הפועל כמו שהיתה, וסמכו על דגשות הפ"א לפניה להוכיח על לשון נִפְעַל, ואמרו לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע (משלי יב ג), הכ"ף הדגושה מעידה כי עניינו יִפָּעֵל, ועקרו להיות יִכָּוֵן כמו יִשָּׁמֵר, יִשָּׁבֵר. וכמוהו וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ (משלי טז ג). וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט (ישעיהו מא ז) עניינו יִפָּעֵל, כי אלו היה יִפְעַל אמר יָמוּט, כמו לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם (דברים לב לה), אך הוא יִפָּעֵל מן נָמוֹטוּ פְעָמָי (תהלים יז ה עי"ש), ולכן נדגשה המ"ם. וכמהו יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים (תהלים קמ יא); וכמהו אִם יִנּוֹעוּ וְנָפְלוּ עַל פִּי אוֹכֵל (נחום ג יב); וכמהו יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ (תהלים לה ד); וכן יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ (ירמיהו נ מא) – יִפָּעֲלוּ, מן נֵעוֹר (זכריה ב יז); בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף תֵּרוֹץ (יחזקאל כט ז) – תִּפָּעֵל, מן וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל (קהלת יב ו); וַיֵּאֹר לָהֶם (ש"ב ב לב), מן נָאוֹר אַתָּה (תהלים עו ה). והיו אלה ראויים להדגש פ"יות הפעלים להבלעת נו"ן נִפְעַל בהם, אבל אינם מקבלים דגשות אותיות אהחע"ר. וכן משפט אחרים מלבד אלה הפעלים שפ"א שלהם אחת מחמש אותיות אלה, כמו יֵאָמַר, יֵעָשֶׂה, יֵחָבֵא, יֵהָרֵג, יֵרָפֵא, להדגש, כמו יִשָּׁמֵר, יִקָּרֵב, יִכָּרֵת, יִבָּנֶה וחבריהם, הנאמרים מן נִשְׁמַר, נִקְרַב, נִכְרַת, נִבְנָה, ונבלעה הנו"ן במה שאחריה, ונדגשה לזאת.

וצווי הזכר מלשון זה: הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (עמוס ד יב), עניינו הִפָּעֵל, כמו הִשָּׁמֵר, ועל כן נדגשה הכ"ף, ועקרו להיות הִכָּוֵן עד שיצא על משקל הִשָּׁמֵר, הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ (מ"ב יד י). וכמהו הִמֹּלוּ לַייָ (ירמיהו ד ד).

ומשקל המקור שהוא שם הפועל על משקל הצווי בשוה, נאמר וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל (בראשית לד יז), וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ (ויקרא יד מג), עניינו הִפָּעֵל, כמו הִמָּלֵט אִמָּלֵט (ש"א כז א). אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד (מ"א כ לט), והיה ראוי להיות לְהִמּוֹל על משקלם. כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן (ישעיהו כה י), אע״פ שזה בשורק והראשונים בחולם, אחד הם בכמה מקומות, ועל כן נדגשה הדל"ת. ויתכן להיות ממשקל זה הִבּוֹק תִּבּוֹק… וְהִבּוֹז תִּבּוֹז (ישעיהו כד ג).

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה