אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'

מאמר ב · שער ו

שער ה

שער

לשון הצווי לזכר מן הֵקִים, הֵשִׁיב והדומה להם, נאמר בקמצות ה"א ונח נסתר נוסף אחריה: הָקִים, הָקֵם, הָשִׁיב, הָשֵׁב, הָכִין והָכֵן – בחרק ובצרי. אך בסמוך להם ו"ו הרבים או יו"ד הנקבה כולם יהיו בחרק לבדו: הָקִימוּ (ירמיהו נא יב), הָכִינוּ לְבָנָיו (ישעיהו יד כא), הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר (בראשית לה ב), הָמִיתוּ (ש"א כב יז). ויש כשיהיה הצווי מהם בלא ה"א, כמו שִׂים לְךָ אֹרֵב (יהושע ח ב), לִין פֹּה (שופטים יט ט), בִּינוּ בֹּעֲרִים (תהלים צד ח), כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ (ישעיהו סה יח), נִירוּ לָכֶם נִיר (ירמיהו ד ג), שִׁירוּ לַייָ (שמות טו כא), שִׁיתוּ (לְבַבְכֶם) ([לִבְּכֶם]) (תהלים מח יד), הֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ (שופטים ה י), דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט (ירמיהו כא יב).

ויש כשיאמר המקור שהוא שם הפועל על משקל הצווי הראשון, כמו לֹא יָדְעוּ הָבִין (ישעיהו נו יא), הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה (בראשית ל לב); ויש כשיבוא על משקל האחרון, כמו בִּין תָּבִין (משלי כג א), רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם (ירמיהו נ לד).

ויש כשיצמד שם הפועל על משקל זה: תְּקוּמָה, תְּשׁוּבָה, תְּנוּפָה, תְּרוּמָה, תְּשׂוּמָה, תְּבוּסָה, תְּרוּפָה, תְּנוּמָה, תְּשׁוּרָה, תְּכוּנָה, תְּמוּרָה, תְּקוּפָה, תְּמוּנָה, תְּעוּדָה, תְּפוּצָה, תְּרוּעָה, תְּשׁוּעָה, הו"וין בתוכם עקר והת"וין בראשם נוספות, וה"הין בסופם לשון נקבה. ונגזר תְּשׁוּעָה מן שוע, ועומדת במקום שתים, כלומר קבול שוע. אבל באמת יְשׁוּעָה נגזר מן ישע. ויש לאמר שתי"ו תְּשׁוּעָה נחלפת מן יו"ד יְשׁוּעָה.

ועוד יצמד השם על בניין זה: מְהוּמָה, מְבוּכָה, מְבוּסָה, מְשׁוּבָה, מְרוּצָה, מְשׂוּרָה, מְרוּדָה, מְגוּרָה, מְדוּשָׁה, מְחוּגָה, מְנוּחָה, מְלוּכָה, מְנוּסָה, מְצוּדָה, מְצוּרָה, גם אלה ו"ויהן עקר, שהיו ראויים להיות כמו מִלְחָמָה, מִשְׁמָרָה, לולי שהונחו הו"וין, וה"הין לשון נקבה. וגם יבא השם מבלי ה"א בסופו, נאמר כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ (קהלת ט יא) בצרי תחת המ"ם מפני הרי"ש, והיה ראוי להיות בקמץ, כמו מָלוֹן, מָקוֹר, מָנוֹח, מָצוֹר, מָנוֹס.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה