ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ב · שער ה
שער
דע כי העברים יאמרו יָקִים בחרק, יָקֵם בצרי, והענין אחד, וכן יָסִיר – יָסֵר, יָפִיר – יָפֵר, יָשִׁיב ויָשֵׁב, יָפִיץ ויָפֵץ, והוא הדין לכל הדומה להם. וכבר אמרתי שהיו"ד ביָקִים וחבריו הוא עקר, וכן אומר כי הנח הנסתר ביָקֵם וחבריו אחר פ"א הפועל גם הוא עקר, והיא היו"ד גופה הנכתבת ביָקִים וחבריו.
וכשיוסיפו עוד עליהם ו"ו הפתוחה ההופכת עניין עתיד לשעבר, יסירו מהם הנחים שהם מעקרם והם עיי"ני הפעלים להקל מעליהם, זולתי מעט מזער, והניעו פ"יות הפעלים בסגול ללמד על היו"ד שנפלה מן הלשון; אמרו הֵקִים, יָקִים – וַיָּקֶם יְיָ (שופטים ב טז); מן הֵשִׁיב, יָשִׁיב – וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ (בראשית יד טז), וכן וַיָּטֶל (ש"א יח יא), וַיָּלֶט (מ"א יט יג), וַיָּמֶת (בראשית לח י), וַיָּנֶף (ויקרא ח כז), וַיָּשֶׁת (בראשית ל מ), וַיָּפֶץ (בראשית יא ח), וַיָּשֶׂם (בראשית ב ח), וַיָּרֶם (שמות ז כ), וַיָּרֶק (בראשית יד יד), על דרך הסגול הלך השער כולו. כי אם בהיות למ"ד הפועל עי"ן או חי"ת או ה"א או רי"ש, אז תהיה פ"א הפועל פתוחה, כמו וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת (מ"א יד ט), וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ (יחזקאל לב ב), וַיָּנַח יְיָ לָהֶם (יהושע כא מב), וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ (בראשית ח כא), וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ (בראשית לח יד). וכבר באה מלה אחת בחרק, והיא וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ (שופטים ט נג), לפי שהיתה קודם לכן תָּרִיץ, וכשבאה הו"ו עליה נפלה יו"ד מן הלשון להקל, ונשארת בחרק כמו שהיתה קודם לכן.
ואם נסמכו לוַיָּקֶם, וַיָּשֶׁב ואחיהם כנויי הפועלים או הפעולים שבו הנחים שהם עיי"ני הפעלים למקומם, נאמר וַיָּקִימוּ, וַיָּשִׁיבוּ, וַתָּהִינוּ, וַיָּעִירוּ, וכן לשארם.