ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ב · שער ג
שער
דע כי צווי הזכר מן הפעלים האלה בהניח עי"ן הפועל שהיא הו"ו, והניע האות לפניה בשורק או בחולם, כמו הפועל העתיד. תאמר שׁוּב, קוּם, מוּת, נוּס, פּוּץ, גּוּר. ואם יאמר האומר, למה אמרת כי ו"וי קוּם, שׁוּב וחבריהם עי"ן הפועל והם נחים נסתרים, ולא אמרת בנחים הנסתרים הנמצאים במלי שֵׁב, רֵד, לֵךְ, שהם גם הם עי"ן הפעל, ותשימם נופלי היו"ד מן יָרַד, יָשַׁב. אשיבנו כי אין בשֵׁב ורֵד ולֵךְ ורֵשׁ והדומה להם נח נסתר מעיקר המלה, אך יקרה בהם מפני משך הטעם, ובסור הטעם מן המלה יסור המשך, ויסור גם הנח בסור המשך. ועד על הדבר שנאמר לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ (בראשית יב א), עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב־שָׁם (בראשית לה א), שאין בהם לא טעם ולא נח נסתר. אבל קוּם ושׁוּב ומוּת והדומה להם הנחים, והו"וין עומדים בהם וקימים, בין בשיש בהם טעם בין בשאין בהם טעם. וממה שיורה עוד על הנחים שיש ברֵד ושֵׁב ולֵךְ אינם מן העיקר, כי בסמוך להם הו"ו המורה על הרבים יפלו מן המלה, ותהיה במקומם שוא. נאמר שְׁבוּ נָא בָזֶה (במדבר כב יט), רְדוּ שָׁמָּה (בראשית מב ב), לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים (מ"א יב ה). אך נחי קוּם ושׁוּב ומוּת וחבריהם יתקימו כשתאמר קוּמוּ, שׁוּבוּ, בין בהפסק מלים בין בהסמכם. הרי עדים נאמנים וראיות ברורות מוכיחות שהו"וין בקוּם ושׁוּב והדומה להם עי"ני הפעלים.
והפעול הנלקח מאלה הפעלים נמצאו מלים מעטים מלמדים על זולתם, ו"וין שלהם נחים מונע אשר לפניהם בשורק, כמו צווי הזכר בשוה. נאמר סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שה"ש ז ג), וענין אחר: מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב (משלי יד יד), כִּי מֻלִים הָיוּ (יהושע ה ה), וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי (איוב לא לד), כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה (ש"ב יג לב), לוּטָה בַשִּׂמְלָה (ש"א כא י), פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט (ישעיהו כה ז) – השני פעול, שיש ללמוד מן וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה שאחריו; שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת (משלי כה יט) – רֹעָה פעולה, כמו מוּעָדֶת. ונאמר כי עֲתָרַי בַּת פּוּצַי (צפניה ג י) כמו אלה. ועיקר הו"וין האלה כולם הנעתם ולהיות פ"א הפעל שלהם קמוצה על משקל כל פָּעוּל, אך כבד עליהם הדבר הזה, והניחום על כן והניעו אשר לפניהם בשורק, והמלה חסרה קמצות הפ"א והנעת העי"ן, ונפל ו"ו המשך מפני נח העי"ן, לפי שלא יתכן לדבר בשני נחים נסתרים. ויש כשיהיה בבנין זה שם איש שאיננו פעול כי אם מדתו או דרכו, כמו הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ (ירמיהו מח לט), בְּחִתִּיתָם מִגְּבוּרָתָם בּוֹשִׁים (יחזקאל לב ל), והיה ראוי להיות בָּיוֹשׁ, בְּיוֹשִׁים, כמו קָרוֹב, קְרוֹבִים, רָחוֹק, רְחוֹקִים, אך הניחו היו"ד והטילו תנועתה על אשר לפניה והפילו ו"ו המשך, בעבור כי נפגשו שני נחים נסתרים. וכמוהו טוֹב יְיָ לַכֹּל (תהלים קמה ט), הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה (במדבר יג יט). וכמוהו וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ (ירמיהו יז יג), סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה (ירמיהו ב כא), שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי (תהלים צד יז), כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם (יחזקאל כז לב), אע״פ שאלה בשורק והראשונים בחולם, עניינם שוה.
והמקור שהוא שם הפועל בשורק ובחולם כאלה בשוה, נאמר לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ (איוב טו כב), וְלֹא יֻכְלוּ קוּם (תהלים יח לט), עַל מוּת לַבֵּן (תהלים ט א). ויש כשיאמר בחולם – וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְיָ (ירמיהו ג א), קוֹם (ירמיהו מד כט), מוֹת יְשָׁרִים (במדבר כג י), נוֹחַ (אסתר ט טז), צוֹר (ישעיהו ח טז).