אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'

מאמר א · שער י

שער ט

שער לדבר בו על אודות נִפְעַל

דע כי כל נִפְעַל, הפ"א שלו נחה נקודה בשוא, כמו נִשְׁמַע, נִכְרַת, נִשְׁבַּר, נִשְׁמַר; כי אם בהיות הפ"א אל"ף או חי"ת או ה"א או עי"ן, או תהיה מונעת. וכשיהגו בנִפְעַל שאין בו אחה"ע עם ארבע האותיות הנוספות לעתיד, הבליעו נו"ן נִפְעַל בפ"א ודגשוה ונקדו תחתיה בקמץ גדול, אמרו יִפָּעֵל, כמו יִשָּׁמֵר, יִגָּרֵעַ, יִכָּרֵת, יִשָּׁבֵר.

ובזמן שגוזרין גזרת נִפְעַל מן הפעלים האלה שתחלתם יו"ד, הניחו היו"ד והפכוה לו"ו נחה, והניעו האות אשר לפניה בחלם ברב דבריהם, אמרו נוֹשַׁע, נוֹדַע, נוֹרָא, נוֹסַד, נוֹתַר, נוֹעַץ. הו"ו הזאת היא במקום יו"ד יָעַץ ובמקום שי"ן נִשְׁמַר ופ"א נִפְעַל.

וכשדברו בנוֹשַׁע, נוֹדַע וחבריהם עם ארבע האותיות הנוספות המלמדות על העתיד, הבליעו הנו"ן בו"ו, ונדגשה הו"ו לזאת; אמרו מן נוֹשַע – יִוָּשַׁע, תִּוָּשַׁע יְהוּדָה (ירמיהו כג ו); ומן נוֹדַע – יִוָּדַע; ומן נוֹלַד – יִוָּלֵד; ומן נוֹרָא – יִוָּרֵא; ומן נוֹתַר – יִוָּתֵר; ומן נוֹעַץ – יִוָּעֵץ; וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם (שמות כה כב) – אִוָּעֵד לְךָ (שמות ל ו); וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ (ישעיהו ח טו) – תִּוָּקֵשׁ בּוֹ (דברים ז כה); והוא הדין לנוֹסַד – יִוָּסֵד, בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי (תהלים לא יד); וכמוהם שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ (איוב כג ז), הכ"ף קמוצה לפי שם בעל תוכחות, ואיננו לשעבר, כמו שהזכרתי קודם לכן, והפועל העתיד: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה (ישעיהו א יח), לפי שהנו"ן בנִוָּכְחָה לשון הרבים המדברים, ונו"ן נִפְעַל נבלע בו"ו, ולכן נדגשה.

רק וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים (יחזקאל כג מח) נפרד מאחיו, לפי שהנו"ן של לשון נִפְעַל, והיה ראוי להיות ונוֹסְרוֹ, כמו וְנוֹקְשׁוּ, נוֹסְדוּ יָחַד (תהלים ב ב). ויתכן להיות משפטו וְנִתְוַסְּרוּ, והובלעה התי"ו בתוך הו"ו, ולזאת נדגשה. וכמוהו וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם (דברים כא ח), עיקרו וְנִתְכַּפֵּר, לפי שיש בלשונם נִתְפַּעֵל – וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה (משלי כז טו).

וצווי הזכר אשר תדבר אליו: הִוָּשַׁע, הִוָּדַע, הִוָּסֵר. ולרבים הזכרים: פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ (ישעיהו מה כב). ולנקבה: הִוָּסְרִי יְרוּשָׁלִַם (ירמיהו ו ח). ועל משקלם: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם (שמות יט יב), הִשָּׁמְרִי נָא (שופטים יג ד), הֵרָגְעִי וָדֹמִּי (ירמיהו מז ו), היתה הרי"ש ראויה להדגש, אלא שהרפוה כמנהגם באותיות אחהע"ר לרפותם במקום (שרויים) ([שראויים]) להדגש. והמקור שהוא שם הפועל – ולמה נקרא 'מקור', שממנו יוצאים כל בניני הפעלים למיניהם עוברים ועתידים, ושמות האנשים כולם שם הפועל אתה מוצא בם והוא מקורם וממנו תוצאותם, על כן יש לכל בנין מקור – ומקור מבנה נִפְעַל: הִפָּעֵל, כמו אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד (מ"א כ לט). לפי שלא יתכן לנִפְקַד בלא הִפָּקֵד, כמו שאי אפשר לפּוֹעֵל ולפָּעוּל בלא פָּעוֹל. וכן תאמר מן נוֹסַד – הִוָּסֵד, בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי (תהלים לא יד).

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה