אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'

מאמר א · שער ז

שער ו

תחלת הפעלים בעלי אותות סתר

אחל בעזרת ה' לפרש אלה הפעלים, ואקדם מכללם אשר ראשיתם – והוא לעמת פ"א פָּעַל – אל"ף. וראשית מה שאקדם להם, שאין פועל מכל (שפעלים) ([הפעלים]) נבנה על פחות משלש אותיות. כי אם חסר אות מאותיותיו או נפל ממנו או נגרע, אז יאמר עליו כי הוא פועל 'חסר' או 'נופל' או 'נגרע', והיה משפטו להיות כן וכן, בראיות ודמיונות. לפי שהעבריים יחסרון ויגרעון וישימו תמורת החסרון באותה מלה, ויש אשר לא ישימו ותשאר חסרה מאין תמורה, ולפי מה שאני עתיד לבאר.

וחלקתי הפעלים לשני מחלקים: 'פועל קל' ו'פועל כבד'. וקראתי שם הקל הבא על משקל פָּעַלְתִּי שהוא קל מכל הבנינים, ושם הכבד הבא על זולת משקל פָּעַלְתִּי, כמו הִפְעַלְתִּי ופּוֹעַלְתִּי וזולתם מן הבנינים והמשקלים. ומטעם זה אמרתי כי פָּעַלְתִּי קל מכולם, בעבור כי הנח הנסתר בין הפ"א הקמוצה והעי"ן שהיא אל"ף נסתרת בלשון, יפול מן המִדבר כשתאמר ממנו פועל עתיד, ותשוב הפ"א הקמוצה בשוא נחה, ותאמר אֶפְעַל, יִפְעַל, נִפְעַל, תִּפְעַל. וכשתגזור ממנו פועֵל או פעוּל, לא תוסיף מה בתחלתו כדרך שתוסיף בנגזר מן הפועל הכבד, כשתאמר מן הִשְׁלִיךְ שם פועֵל מַשְׁלִיךְ ושם פעוּל מוּשְׁלָךְ, ומן דִּבֵּר הכבד – שם פועל מְדַבֵּר ושם פעול מְדֻבָּר; אך תאמר מן פָּעַל הקל פּוֹעֵל, כמו שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (תהלים קכא ד) מן שָׁמַר; ופָּעוּל, כמו שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר (ש"א ט כד). וכן קראתי שם הִפְעַלְתִּי 'כבד', מפני הה"א הנוספת בתחלתו, ושגזרת פועל ופעול ממנו בתוספת מ"ם כמו שהזכרתי. וגם קראתי שם פִּעַלְתִּי, כמו דִּבַּרְתִּי ושִׁבַּרְתִּי, ופּוֹעַלְתִּי, כמו וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי (ש"א כא ג), וזולתם ממה שלא יצא על משקל פָּעַלְתִּי, 'כבדים', בעבור כי הנח הנסתר אשר בין הפ"א והעי"ן בפועל העובר קיים בפועל העתיד, או שתהיה העי"ן דגושה בו ובאשר בניניו, ועם כל זאת שלא יהיה הפועל והפעול מהם אלא בתוספת מ"ם. לכן לא תמצא בכל הבנינים והמשקלים קל מבנין פָּעַלְתִּי, כי יפול הקמץ מן הפ"א בפועל העתיד, והמ"ם מן הפועל והפעול הנבנה ממנו.

ודע כי כל פִּעַל ופִּעֵל, כמו אִבַּד וְשִׁבַּר (איכה ב ט), וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר (שמות ט כה), שהם פעלים עוברים, כי הם דגושי העי"ן, לא ישונה זה הבנין לעולם ולא ינתק מדגשות לרפיות או שיהיו על משקל פֵּעֵל או פֵּעַל, כי אם בהיות במקום העי"ן אחת מאותיות חמש – אהחע"ר. כמו מֵאֵן יְיָ (במדבר כב יג), כֵּהָה הַנֶּגַע (ויקרא יג ו), בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ (מ"ב כג כד), כִּי נִחַם יְיָ (ישעיהו מט יג), וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו (במדבר ח כו). לפי שחמש אותיות אלו נפרדות בדרכים ופנים, אינם כאשר כל דרכים. ואני איחד להם מאמר בפני עצמו שאבאר בו כל דרכיהם וטעמיהם בעזרת ה'. אך בהיות הפעלים אלה נמלטים מאחהע"ר, לא ישנו ולא יחלפו לעולם, אלא שיהיו דגושי העי"ן, כמו אִזֵּן וְחִקֵּר (קהלת יב ט) והדומה להם. לבד מפליט אחד ואין ללמוד ממנו, לפי שזכרתי מלה אחת רפת העי"ן ואין בה אחת מחמש אותיות אלו – וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי (בראשית לא ז), (כִּי) אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ (איוב יג ט), אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל (שמות ח כה), והיתה התי"ו ראויה להדגש בכל אלה. וכבר שבה אל עיקרה ומשפטה, ונאמר וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ (מ"א יח כז).

ויש מן הפעלים שלא נמצא ממנו כי אם בנין פָּעַל לבדו או הִפְעִיל לבדו או פִּעֵל לבדו או פֹּעֵל לבדו; ויש אשר נמצא ממנו פָּעַל והִפְעִיל כאחת, כמו שָׁבַת והִשְׁבִּית; או הִפְעִיל ופִּעֵל, כמו הִמְלִיט או מִלֵּט; ויש אשר נאמר בו פָּעַל והִפְעִיל ופִּעֵל, כמו סָגַר והִסְגִּיר וסִגַּר.

ואומר עוד, כי העבריים, בעת יכבד בלשונם פועל שאחת מאותיותיו היסודות בו אל"ף או ו"ו או יו"ד, להניע אותן והראותם במוצא הלשון, אז הניחום במקום הנעתם והסתירום תחת הראותם. כמו שעשו באָכַל ואָמַר, כשהביאו בתחלתם ארבע אותיות אינ"ת סימן המורות על הפועל העתיד, הפכו האל"ף לו"ו נסתרת, הורה עליה החלם לפניה, ואמרו אוֹמַר, יֹאמַר, נֹאמַר, תֹּאמַר, אוֹכַל, יֹאכַל, נֹאכַל, תֹּאכַל, שמשקלם אֶפְעַל, יִפְעַל, נִפְעַל, תִּפְעַל. הו"ו שהיא במקרא ו"ו ובמכתב אל"ף היא כנגד הפ"א, ולכן כתבוה פעם אל"ף על העיקר, ופעם ו"ו על מדבר הלשון. נעשה ו"ו אוֹמַר, אוֹכַל, אשר אחר האל"ף שהוא למדבר בעבור עצמו, במקום פ"א אֶפְעַל. וכן כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים (יחזקאל מב ה), הו"ו אשר אחר היו"ד היא אל"ף אָכַל, נהפכה לו"ו נסתרת, ולכן העמידו טעם כִּי יֽוֹכְלוּ אַתִּיקִים עד שיֵראה מקום הו"ו בלשון, שהיא נהפכת מן האל"ף שבאָכַל. ועוד יחסירו אותה מן המכתב, לפי שהיא קיימת בדבר להמשך האות לפניה, כמו וְלַעֲמָשָׂא תֹּֽמְרוּ (ש"ב יט יד). ואל יחשוב החושב כי האל"ף נפלה מן המקרא כמו שנפלה מן הכתב, בעבור כי התי"ו מועמדת בגעיא, ללמד על הו"ו הנחה אחריה הנהפכת מאל"ף אָמַר. וכמהו אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ (איוב י ב), וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי (איוב לא יז), הו"ו אע"פ שנפלה מן המכתב, קיימת בהגות הלשון. והנוספות אשר ביֹֽאמְרוּ, תֹּֽאמְרוּ, אֹֽמְרָה, יֹֽאכְלוּ, תֹּֽאכְלוּ, וְאֹֽכְלָה מִצֵּיד בְּנִי (בראשית כז כה), תמוכות בגעיא לעולם בעבור הדבר הזה. ועל כן כל מי שיקרא אחת מהם בלא תמיכה והעמדה, נחזיקנו עם הבורים ונמננו בתוך הכסילים, לפי שיגרע מן המקרא פ"א הפועל שמלמדת עליו התמיכה והעמדה. רק וְאׇכְלָה מִצֵּידִי (בראשית כז יט), נחטפת האל"ף ממנו ואינה התמיכה, מפני שהאל"ף היא פ"א הפועל, והיא לשון אמירה לזכר שיאכל, כמו שׇׁמְרָה, זׇכְרָה, האל"ף במקום שי"ן שׇׁמְרָה וכנגד זי"ן זׇכְרָה. ולא להעמיד האל"ף כי אם בהיותה נוספת, כמו וְאֹֽכְלָה מִצֵּיד בְּנִי, שמשקלו וְאֶפְעֲלָה, הו"ו נהפכה מאל"ף אָכַל ועומדת במקום פ"א וְאֶפְעֲלָה ושי"ן וְאֶשְׁמְעָה. וכן וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִי בְּפִי (יחזקאל ג ג). תועמדנה שתי אל"פין אלה שהן נוספות למדבר בעבור עצמו, ופ"ה הפועל הו"ו הנהפך אחריהם מאל"ף אָכַל.

ואחר שקדמתי כללות אלה, אחל בפרט הפעלים שתחלתן אחת מאותיות אלה, ראשון ראשון בעזרת ה'.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה