אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'

מאמר א · שער ה

שער ד

שער באותיות אהו"י בדבר

מנהג העבריים להמיר אל"ף בה"א וה"א באל"ף. ועל כן נאמר וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט (דה"ב כ לה), וראוי להיות הִתְחַבַּר; וכן וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי (ישעיהו סג ג), ומשפטו הִגְאָלְתִּי; אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב (תהלים עו ו), ויכון להיות הִשְׁתּוֹלְלוּ, אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר (ירמיהו כה ג), במקום הַשְׁכֵּם; אַזְכָּרָה (ויקרא כד ז) כמו הַזְכָּרָה; וְאֵת יֶתֶר הָאָמוֹן (ירמיהו נב טו) כמו הֶהָמוֹן. וכן נאמר הֵתָיוּ לְאָכְלָה (ירמיהו יב ט), ועקרו אֵתָיוּ, כמו אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן (ישעיהו נו יב), שהוא מן יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים (תהלים סח לב); וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת (יחזקאל מג טו) כמו וְהָאֲרִיאֵל; וְהֵיךְ יוּכַל (דניאל י יז) כמו וְאֵיךְ; בְּלַהֲטֵיהֶם (שמות ז יא) כמו בְּלַאֲטֵיהֶם, כי הוא מן לָאַט אֶת פָּנָיו (ש"ב יט ה), אך הניחו בו את האל"ף והפילוה מן הכתב ואמרו בְּלָטֵיהֶם (שמות ז כב); וכן נאמר הֲדֹרָם (דה"ב י יח) ואֲדֹרָם (מ"א יב יח); הֶדֶר (דניאל יא כ) ואֶדֶר (זכריה יא יג); ונאמר לָהּ מפיק ה"א ולָהֿ בה"א רפה (במדבר לב מב, זכריה ה יא, רות ב יד), וענינם שוה, והה"א הנסתרת היא האל"ף הנסתרת בהיות האות אשר לפניה מונעת בקמץ גדול; כֻּלָּהּ מפיק ה"א וכֻּלָּא באלף נסתרת (יחזקאל לו ה), והענין אחד; שְׁמָרָהֿ נֶצַח (עמוס א יא) בה"א נחה, ולו היתה מפיק היה טוב.

וכן נאמר וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם (יהושע י כו) ביו"ד, וְעַמִּי תְלוּאִים (הושע יא ז) באל"ף; בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת (ירמיהו לח יב) – וּבְלוֹיֵי (ירמיהו לח יא); אִישַׁי (דה"א ב יג) – יִשַׁי; אֲשַׂרְאֵלָה (דה"א כה ב) – יְשַׂרְאֵלָה (דה"א כה יד); אֱלִיאָתָה (דה"א כה ד) – אֱלִיָּתָה (דה"א כה כז); מְנָאוֹת (נחמיה יב מד) – מְנָיוֹת (נחמיה יב מז). וכבר נאמר הַהַגְרִיאִים (דה"א ה יט), הָעַרְבִיאִים (דה"ב יז יא), באל"ף במקום יו"ד היחס שבעִבְרִיִּים, פְּלִשְׁתִּיִּים, מִצְרִיִּים, כּוּשִׁיִּים, שזאת היו"ד היא ליחס האיש אל אבותיו או אל משפחתו או אל מדינתו; תאמר מִצְרִי, כּוּשִׁי, עִבְרִי, וכשיהיו רבים תבליע זאת היו"ד ביו"ד שאחריה ללשון רבים ותדגש; ויש כשתכתב אחת, ויש כשיכתבו שתים. ויש כשיפילו יו"ד היחש וישאירו יו"ד הרבים בלבד, ויאמר מִצְרִים, עִבְרִים, כּוּשִׁים.

ויש מלה שתאמר באל"ף ובו"ו, כמו פוּאָה (דה"א ז א) ופֻוָּה (בראשית מו יג). ויש שתאמר בו"ו וביו"ד – פְּנוּאֵל (בראשית לב לב) ופְּנִיאֵל (שם פסוק לא); פּוּנֹן (במדבר לג מג) ופִּינֹן (בראשית לו מא); עַלְוָן (בראשית לו כג) ועַלְיָן (דה"א א מ); עוֹבָל (בראשית י כח) ועֵיבָל (דה"א א כב); שְׁפוֹ (בראשית לו כג) ושְׁפִי (דה"א א מ); מְחוּיָאֵל ומְחִיָּיאֵל (בראשית ד יח), יש במְחִיָּיאֵל שני יו"דין, הראשונה עומדת במקום ו"ו מְחוּיָאֵל, והיא נבלעת בשנית הכתובה, ולכן נדגשה; וַעֲקָן (בראשית לו כז) – יַעֲקָן (דה"א א מב); וְקוֹיֵ יְיָ (ישעיהו מ לא) – אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי (ישעיהו מט כג). וכבר נאמר וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי (ש"א כא ג), ועקרו הוֹדַעְתִּי. ויתכן להיות כל אלה לשונות שונות, יש מי שאמר כזאת ויש מי שאמר כזאת.

אבל הדבר שהושוו בו ואין לחלוק עליו ואין לדבד בלעדיו – כנהפוך אל"ף אָמַר שהוא על משקל פָּעַל לו"ו ביֹאמַר שהוא על משקל יִפְעַל. שאע"פ שהיא במכתב אל"ף, איננה במקרא כי אם ו"ו. וכמוהו אָכַל – יֹאכַל, אָחַז – יֹאחַז. וכן יו"ד יָלַד, יָדַע, לו"ו בנוֹדַע ונוֹלַד, שהוא על משקל נִפְעַל, נמצאו שני ו"ויהן עומדין במקום פ"א נִפְעַל. וכן הנח הנסתר אשר בשָׁב וקָם, שהוא על משקל פָּעַל, והנח עומד במקום עי"ן, כנהפך לו"ו ביָקוּם, יָשׁוּב, שגם ו"וין וחבריהם הם עי"ני הפעלים. וכן הה"א הרפה אשר בסוף עָשָׂה, רָאָה והדומה להם, אשר נהפכה ליו"ד בעָשִׂיתִי, רָאִיתִי, ולפי מה שיתפרש אחרי כן.

וכן הֵהפך ו"ו יוֹם אל"ף נחה ביָמִים, שמוכחת עליה קמצות היו"ד שהוא במקום ו"ו יוֹם. וכן ההפך ו"ו רֹאשׁ במקרא, שהוא על משקל יוֹם אע"פ שהיא כתובה אל"ף, לאל"ף נחה ברָאשִׁים; אע"פ שזאת כתובה ואל"ף יָמִים לא כתובה, שניהם שוים במשקל ובדבר הלשון.

ומן הדבר שהוא כלל לשון שוה בכל מה שאנחנו קוראים – ו"ו התוספת המונעת בשרק אשר תהיה בראש המלה ויהיה אחריה אחד מאותיות במ"ף סימן, בין שתהיה אחת מהן מונעת באחד משבעה מלכים או נחה בשוא, או יהיה אחר הו"ו אחת משאר האותיות נחה בשוא בלבד. והדמיון מן האחרונים: וּשְׁמַרְתֶּם (שמות יב יז), וּקְרָאתֶם (ויקרא כג כא); ומן הראשונים: וּבָאוּ שָׁמָּה (יחזקאל יא יח), וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח לג), וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח לה), וּבַיְיָ (יהושע כב יט), וּמֵיְיָ (משלי טז א), וּבֵאלֹהִים, וּפָרוּ וְרָבוּ (בראשית ח יז), לא תקרא ו"ו כלל. וטעם דבר זה נראה הוא, שמוצא הו"ו במלים האלה כבד על הלשון. ודבר זה מסורת בידינו מאבותינו הראשונים והעתקנוהו מזקנינו הקדמונים.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה