ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'
מאמר א · שער ג
זה השער לדבר בו על אודות הִבלע הנח הנסתר באות שאחריו
נהגו העבריים להבליע הנח הנסתר באות הסמוך לו מאחריו, וידגש האות לכך. רק באמצע התיבות הוא מעט מזער במקרא, כמו כִּי אֶצָּק מַיִם (ישעיהו מד ג) – הצד"י דגושה, כי יו"ד יָצַק נבלעה בתוכה, לפי שהוא מן וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן (ויקרא ב ו); וכמוהו אַתָּה הִצַּבְתָּ (תהלים עד יז), הִצִּיבוּ מַשְׁחִית (ירמיהו ה כו), שהם יוצאים מעיקר וַיִּתְיַצֵּב (שמות לד ה); וכמוהו אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם (ירמיהו מט כ), שהוא נחצב מן וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה (יחזקאל ו ו); וכמוהו עוד בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן (ירמיהו א ה), שהוא מן יָצַר, יָצַרְתִּי.
אבל הנחים הנסתרים הנבלעים מסוף המלים בסמוך להם מראש המלים הרבה מאד נמצא, ששמו שתי המלים הסמוכות בדבר אחת ובמכתב שתים, כמו קוּמוּ צְּאוּ (בראשית יט יד), כי הצד"י דגושה לפי שנבלעה ו"ו קוּמוּ הנחה הנסתרת בתוכה, ונעשה קוּמוּ צְּאוּ לזאת במקרא מלה אחת ובמכתב שתים. וכמוהו נָתַתָּה לִּי (דברים כו י), תִּשְׁתֶּה מָּיִם (דברים יא יא), וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו (שמות כה כט), וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף (בראשית מג טו), וְעָשִׂיתָ פֶּסַח (דברים טז א), מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי (משלי לא ב), מַה נֹּאמַר… מַה נְּדַבֵּר (בראשית מד טז), מַה זֶּה שַׁבְתֶּם (מ"ב א ה), מַה לָּכֶם (יהושע כב כד), אלה כולם קרואים בדגש מפני הבלעת הנחים אשר לפניהם בתוכם, ונעשו שתי המלים במקרא מלה אחת. ואִלו היו נרפים, היו הנחים נקראים והמלים נפרדות במקרא כמו הם במכתב.
אמר יהודה: אף לזאת רצו לכתוב מַזֶּה בְיָדֶךָ (שמות ד ב), מַלָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי (ישעיהו ג טו), בלא ה"א, מפני שהבליעוה בתוך הזי"ן והלמ"ד, ושמו שתי המלים במקרא ובמכתב אחת, לפי שעשוה כמלה אחת, ונמצא הנח הנסתר הנבלע כאלו הוא באמצע המלה, ורוב הנחים הנסתרים הנבלעים באמצע תיבות נופלים מן המכתב.