אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'

מאמר א · שער ב

שער א

הדבר אשר היה על אותיות הסתר והמשך

אותיות הסתר והמשך שלש, והן או"י. מראה האותיות האלה נחלק בלשון העברים לשני ענינים שונים בטעמם. הענין האחד, תנועה נראית ונטעמת ונוח נראה ונטעם כאשר כל האותיות בנוּעם ונוּחם; והענין השני, נוח נסתר ונחבא ולא נטעם. על כן נראה מראה שלש אותיות אלה משונה מכל האותיות, יש בהן שני מיני נוח שונים, האחד נראה ונטעם והשני נסתר ולא נטעם.

ודמות הנראה, כמו אל"ף אשר באַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ (תהלים סט טז), וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ (שמות יד ו), שהיא בשוא נחה ולא הונעה באחד מן המלכים, היא נראית ונטעמת, שמוצאה מן הגרגרת בקרוב לריאה. וכמו הו"ו שיש בלֹא שָׁלַוְתִּי (איוב ג כו), כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי (ירמיהו טו י), שהיא נראית בנשיקות שפתים, והיא נחה. וכמו היו"ד (שביְדַבֵּר) ([שבוַיְדַבֵּר]), וַיְשַׁבֵּר, שמוצאה מן החיך, והיא נחה.

והמין השני הנסתר, כמו אל"ף הכתובה בוְקָאם שָׁאוֹן (הושע י יד), רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב יג), שהיא נחה ונסתרת ואיננה יוצאה בדבור הלשון. וכן הו"ו אשר במלת שׁוֹפָר, עוֹלָם, והיו"ד אשר בדָּוִיד ורָבִיד ודְּבִיר. ובעבור מין זה האחרון נקראו אותיות אלה 'אותיות סתר', שהן נסתרות ונעלמות, ולא יראה להן טעם ולא מוצא בדבור הלשון, אך יורה עליהם האות אשר לפניהם המונעת באחת התנועות, ויהיו אלה נחים נסתרים מוטלים על התנועות אשר לפניהם המורות עליהם.

ומפני מה נקראו 'אותיות משך', מפני שיהיו מוספים על עיקרי המלים, ולא יהיו משרשיהם, כי אם מחמת המשך אשר יקרה בתנועות בלבד, כמו ו"ו שִׁכּוֹר וגִּבּוֹר, כי עיקרם שי"ן כ"ף רי"ש, גימ"ל בי"ת רי"ש, כמו שנ' שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן (ישעיהו כט ט), כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ (ש"ב יא כג), וסרו הו"וין מהם שלא היו עיקרם, כי מפני הִמשך החלם לפניהם. וכן יו"ד שָׂרִיד וּפָלִיט (יהושע ח כב). וכמו הנחים הנסתרים אשר קרו בפעלים העוברים אשר על משקל שָׁמַר ואָמַר וחָכַם, וגם השמות אשר על משקלם; כי יש בין השי"ן והמ"ם בשָׁמַר, והאל"ף והמ"ם באָמַר, נחים נסתרים, אע"פ שאינם כתובים, הן נקראין בהמשך הקמצין, והיו ראוים להכתב אל"פין הם וכיוצא בהם, כמו שנכתב צַוָּאר בכל המקרא, ולְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים (ש"ב יא א).

וזה לך כלל יהיה לאות ולסימן בידך שתדע מתי תהיה אחת מאותיות אלה עיקר במלים ומתי תהיה מוספת מפני המשך או מפני דבר אחר, כשתמצא אותה מלה שלמה בעלת שלש אותיות, יהיו לעומת פ"א הפועל ועי"ן שלו ולמ"ד שלו, שים אותה מוספת ואינה מן העיקר. ואם תמצאנה חסרה אחת מאלה, שים אותה אות משלמת לחסרון המלה במקום אשר תהיה בו, או פ"א או עי"ן או למ"ד. ודמיון הדבר, כי ו"ו שְׁמוֹר וְשָׁמַעְתָּ (דברים יב כח) איננה עיקר, שהרי שלש אותיותיה כולן קיימות, אבל ו"ו קוּם בָּלָק וּשְׁמָע (במדבר כג יח) היא עומדת במקום מ"ם שְׁמוֹר, והיא עי"ן הפעל שהיא יו"ד בקִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים (אסתר ט לב).

ודע כי גם הה"א תהיה אות נחה נסתרת, ובלבד שתהיה באחרית המלים, ותכתב במקום האל"ף הנחה בסוף המלים והשמות הרבה מאד, ואך לא יקרה לה נוח נעלם באמצע המלים כמו שיקרה לאו"י. ואם יאמר אדם כי מלת פֹעל הָלַךְ ושמושו נאמר בנוח הה"א והַסתירהּ, כמו שנאמר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ (שופטים ד ט), לפי שנסתרה ה"א הָלֹךְ בין אל"ף אֵלֵךְ והלמ"ד, והיה לו לומר אֶהֱלֹךְ. וכן יֵלְכוּ הָלֹךְ, לפי שהנח הנסתר אשר באֵלֵךְ, יֵלְכוּ, אחרי האל"ף והיו"ד, במקום ה"א הָלֹךְ. נשיבנו כי יתכן להיות אֵלֵךְ, הָלַךְ, יֵלְכוּ הָלֹךְ שני עיקרים, והיה עיקר אֵלֵךְ, יֵלְכוּ – יָלַךְ, כמו אֵרֵד, יֵרְדוּ – יָרַד; אך הגו בם העברים יחד, שענינם שוה ומדברם דומה.

ועוד דע כי יש בלשון העברים להחסיר הנחים הנסתרים מן המכתב להקל מעליהם, והם נסמכים על מה שהם נשמעים במקראם. כמו גִּבּוֹר ושׁוֹפָר ועוֹלָם, שנהגו לכתבם בו"ו ובלא ו"ו, וכן דָּוִיד ביו"ד ובלא יו"ד, להודיע שהוא נכון. וכן יַעֲקֹב ואַבְשָׁלוֹם פעמים בו"ו ופעמים בלא ו"ו, ונְשִׂיאִים ונְבִיאִים ביו"ד ובלא יו"ד. כלל הדברים, כי כל זמן שאנחנו רואים אותם שכותבים מלה שיש בה אחת מאותיות אלה פעמים חסרה ופעמים מלאה, לאלתר אנו יודעים שכן הוא חוקם ודתם.

ועוד דע כי כמו אָמַרְתָּ, שָׁמַרְתָּ, נָתַתָּ, בָּנִיתָ וכל הדומה להם שיש באחריתו תּי"ו קמוצה או תֿי"ו רפויה, שדין הוא שיכתבו בה"א אחרי התּי"ו הדגושה או התֿי"ו הרפויה, ומקצתן נכתבות כן על נכון. וכן כמו יָדְךָ, יָדֶיךָ, עֵינְךָ, עֵינֶיךָ, רַגְלְךָ, רַגְלֶיךָ, כללו של דבר כל תיבה שבסופה כּ"ף או כֿ"ף קמוצות, משפטה שתכתב בה"א אחר כּ"ף הדגושה או כֿ"ף הרפויה, ויש אשר נכתב מהם על העיקר. וכן משפט כמו אֵלֶיהָ, יָדֶיהָ, רַגְלֶיהָ, עֵינֶיהָ וכל מלה שבסופה ה"א קמוצה, שיכתב אחרי הה"א אל"ף או ה"א; וכבר נמצאה מהם מלה אחת כתובה באל"ף אחר הה"א, והיא אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ וְאַתִּיקֶיהָא (יחזקאל מא טו); אבל גרעו אלה הנחים הנסתרים מן המכתב, ומשם למדנו את חקם לכתוב את השם או המלה פעמים חסרים ופעמים מלאים.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה