ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'
מאמר א · שער א
הדבר אשר היה על אודות הנע והנח מן האותיות
ולפני הזכירי ענין מעניני אותיות הסתר והמשך, אבאר מה הוא ה'נע' ומה הוא ה'נח'. ואומר כי האות הנעה היא אשר יהגו בה באחת משבע תנועות, ונקראות 'מלכים'. והם אָה ושמו 'קמץ', ואַה ושמו 'פתח', ואֵי ושמו 'צרי', ואֶי ושמו 'סגול', ואִי ושמו 'חרק', ואוֹ ושמו 'חלם', ואוּ ושמו 'שרק'. והאות הנחה היא אשר לא יניעוה באחת מאלה. ולולי כובד האריכות ושלא לצאת מענין הספר, אז פרשתי אלה התנועות האוגרות לשון העברים באר היטב, ולִמדתי על מקומות הקמצין והפתחין כמשפט.
ואומר כי העברים לא יחלו בראש מליהם באות נחה, ולא יכלו בסופם באות נעה, ולא תמצא בלשונם אות נח כי אם אחרי נע שתחל בו. לפי שכל שוא שאתה מחל בה בראש המלה, אתה מניע אותה. ותוכן תנועתה על פנים נחלקים ודרכים שונים. כי מהם אשר תנוע בתנועת האות שאחריה – כשתהיה האות אשר אחריה אל"ף או ה"א או חי"ת או עי"ן. שאם תהיה אחת מארבע אלה אחרי השוא מונעת בפתח, תהיה השוא לפניה מונעת בפתח; ואם תנוע בשרק, תהיה גם היא לפניה בשרק; ואם תהיה בחרק, תהיה גם היא לפניה בחרק. כמו יְאַבֶּד הוֹן (משלי כט ג) – תנועת היו"ד בפתח, בעבור כי האל"ף פתוחה אחריה; וכמו תְּאֵנָה – תנועת התי"ו בצרי בפני שהאל"ף אחריה בצרי; קְחוּ לָכֶם (בראשית מה יט) – תנועת הקו"ף בשרק מפני שהחי"ת אחריה בשרק; קְחִי רֵחַיִם (ישעיהו מז ב) – הקו"ף נוטה בחרק בעבור כי החי"ת בחרק; וכמו דְּעוּ, דְּעִי, דְּעֶה חָכְמָה (משלי כד יד), סְחִי וּמָאוֹס (איכה ג מה), יְהִי אוֹר (בראשית א ג), שָׁם יְהוּא (קהלת יא ג), לעולם תנועת השוא כתנועת האות אשר אחריה, כשתהיה האות אחת מארבע אלה באי זו תנועה תנוע משבעה המלכים מבלעדי הקמץ, כי לא יקרא אדם ו"ו וְהָיָה בקמץ כמו ה"א וְהָיָה, אלא פתוחה, לפי שיכבד על לשונם להניע השוא לפני אחת מארבע אלה בקמץ כשתהיה היא אחריה קמוצה, ועל כן יניעוה בפתח שהוא קל. כמו גְּעָרָה, קְעָרָה, שְׂעָרָה, נְעָרִים, לְהָבִים, רְהָבִים, נְהָרָה, דְּאָגָה, דְּאָבָה, שְׁחָקִים, פְּחָדִים, פְּחָתִים, לא הניעו השוא בכל אלה בקמץ כי אם בפתח להקל.
ויש מאלה השואים אשר יניעום בחרק – בהיות האות אשר אחריהם יו"ד מונעת באי זו תנועה תהיה מהשבעה המלכים, תהיה תנועת השוא לפניה לעולם בחרק. כמו בְּיַד מֹשֶׁה (שמות ט לה), וְיָרְדּוּ, וְיִרְדּוּ, וְיָדְעוּ, וְיֵדְעוּ, יוֹם בְּיוֹם (עזרא ג ד), הנעת השוא לעולם בחרק.
והשאר מלבד אלה, שאין אחריהם אחת מאותיות אחה"ע ולא יו"ד, תהיה תנועתם בפתח לעולם. כמו בְּרָכָה, קְלָלָה, רְשָׁעִים, שְׁמָנִים, נְדוּדִים, נְבוּכִים, דְּשֵׁנִים, כְּבֵדִים, גְּלִילִים, רְבִיבִים, הנעת השוא לעולם בפתח. בלתי לשון רבים שהאחד מהם בחלם בתחלתו, שישוב לקמץ חטף ברבים; כמו קֳדָשִׁים, שהקו"ף בקמץ חטף, שהאחד מהם קֹדֶשׁ; וחֳדָשִׁים, שהאחד מהם חֹדֶשׁ; גֳּרָנוֹת, שהאחד גֹּרֶן. וכמו אֳנִיָּה, אֳנִי חִירָם (מ"א י יא), שעיקרו אֹ֫נִי; אֵל רֳאִי (בראשית טז יג), שעקרו ראוי להיות רֹ֫אִי מלעיל; והוא הדין למֶה חֳרִי (דברים כט כג), אַל דֳּמִי לָךְ (תהלים פג ב), שראוים להיות חֹ֫רִי, דֹּ֫מִי – בחלם, כמו קִדְּמֻנִי יְמֵי עֹנִי (איוב ל כז).
ולא כן משפט השוא אשר תהיה בראש המלים תחת אחת מאותיות אחה"ע, להניע אותה כתנועה אשר אחריה משאר האותיות, כי יש לתנועתה דרכים ופנים. יש כשיניעוה בפתח חטף, כמו עֲבָרִים, אֲמָרִים, ויש כשיניעוה בסגול חטף, כמו אֱלֹהִים, אֱמוּנָה, ויש כשיניעוה בקמץ חטף, כמו חֳרֵם וּבֵית עֲנָת (יהושע יט לח). ובתנועת הגעיא אשר תהיה עם השוא בראש המלה אתה נזהר על כל שאמרתי לך.
ואומר עוד, כי העבריים לא יתחברו בלשונם שני שואים נחים כאחד באמצע התבה, כי אם בהתם דבר והפסק מאמר. ועל כן בהפגש שוא עם שוא בתוך מלה או בסופה, הראשונה נחה והשנית נעה, ותוכן תנועתה על הפנים שהזכרתי כבר בשוא שאתה מחל בה. כמו יִשְׁמְעוּ, יִשְׁמְרוּ – השי"ן נחה והמ"ם נעה; אך תניע מ"ם יִשְׁמְרוּ בפתח, ותניע מ"ם יִשְׁמְעוּ בשרק מפני העי"ן שאחריה שהיא אחת מאותיות אחה"ע והיא מונעת בשרק. וכן יִרְמְיָהוּ, יֶחְדְּיָהוּ (דה"א כד כ) – הרי"ש והחי"ת נחות, והמ"ם והדל"ת נעות בחרק מפני היו"ד המונעת אחריהם. וכן וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם (בראשית מה טו), וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו (בראשית מו כט), אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו (משלי ל ו), יַפְתְּ אֱלֹהִים (בראשית ט כז), וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי (איוב לא כז), וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל (ירמיהו מא י), אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ (משלי ז כה), יֹלַדְתְּ בֵּן (בראשית טז יא), עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה (ישעיהו מז ז), השוא השנית בכל אלה והדומה להם נעה לעולם, שהמלה הראשונה מתגלגלת עם השנית ואין הדבר נפסק. אבל בהפסק הטעם והפרד המלים תהיה גם השנית נחה, כמו וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ (בראשית כט יא).
וממה שאתה צריך לדעתו ולעמוד עליו, שהעבריים לא יקבצו בלשונם שלש תנועות זו אחר זו עד שיפסיק אות נחה ביניהם, כי אם במלה שבתוכה אחת מאותיות אחה"ע, או שתי אותיות דומות זו לזו. כמו יַעֲמוֹד, יַחֲלֹף, יַהֲרֹג, יֶאֱסֹף, שאלה ארבע אותיות אחה"ע נעות בפתח חטף וסגול חטף, ולפניהם שתי תנועות זו אחר זו. ואלו היתה במקומם אות אחרת היתה נחה, כמו יִשְׁמֹר, יִשְׁמַע, והיה הנח מפסיק בין התנועות. וכן שיהיו שתי אותיות דומות, כמו קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל (שופטים ט נז), רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר י לו), שהלמ"ד והבי"ת הראשונות פתוחות, ונתקבצו התנועות אשר לפניהם ואחריהם. ואלו היו משאר אותיות היתה שוא נחה ומפסקת בין התנועות, כמו צִדְקַת ה' (דברים לג כא), צִדְקוֹת ה' (שופטים ה יא).