ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ב · שער ה
שער [העתיד]
דע כי העבריים יאמרו יָקִים בחירק גם יָקֵם בצרי בענין אחד, וכן יָסִיר – יָסֵר, יָפִיר – יָפֵר, (יושיב) ([יָשִׁיב]) – יָשֵׁב, יָפִיץ – יָפֵץ, וכן מנהג כל חביריהם. וכבר אמרתי כי היו"ד במלת יָקִים וחביריו שורש, כן אומר כי הנח הנעלם שהוא במלת יָקֵם וחביריו אחר פ"א הפועל הוא שורש, והוא היו"ד בעצמו שהיה במלת יָקִים וחביריו. ובעת שנוסיף על יָקֵם ויָשֵׁב וחביריהם ו"ו החבור הפתוחה נפיל מהם הנחים השרשים שכל אחד הוא עי"ן הפועל כדי להקל על הלשון, חוץ ממעטים, והניעו פ"א הפועל בסגול כדי שיורה על היו"ד הנעדר. אמרו מן יָקֵם – וַיָּקֶם, ומן יָשֵׁב – וַיָּשֶׁב, וכן וַיָּלֶט, וַיָּטֶל, וַיָּלֶן, וַיָּמֶת, וַיָּנֶף, וַיָּסֶת, וַיָּפֶר, וַיָּפֶץ, וַיָּצֶף, וַיָּשֶׁת, וַיָּשֶׂם, וַיָּרֶם, וַיָּרֶק אֶת (בראשית יד יד), בסגול באו כלם, חוץ אם היה למ"ד הפועל אחד מן חע"ר יפתח, כמו וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת (מ"א יד ט), וַיָּרַע הָעָם (יהושע ו כ), וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ (יחזקאל לב ב), וַיָּנַח יְיָ (יהושע כא מב), וַיָּרַח יְיָ (בראשית ח כא), וַתָּסַר בִּגְדֵי (בראשית לח יד). ונמצא מלה אחת בשבר והיא וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ (שופטים ט נג), כי הוא תָּרִיץ, וכאשר נכנס ו"ו החבור עליו נפל היו"ד כדי להקל, ונשאר הרי"ש שבור. ואם נצמדו וַיָּקָם, וַיָּשָׁב וחביריהם בסמוכי הדבורים, ישובו הנחים אל מקומם כַשורש: וַיָּקִימוּ, וַיָּשִׁיבוּ, וַיָּבִיאוּ, וַתָּהִינוּ, וַיְעִדֻהוּ (מ"א כא יג), וַיְעִירֵנִי (זכריה ד א), וכן כלם.