אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'

מאמר ב · שער ד

שער ג

שער [פועל הכבד]

כאשר רצו לומר מאלה הפעלים הפועל הכבד שהוא על בנין הִפְעִיל, הוסיפו אחרי הנוספים נחים לתקן הדבורים ולהשלים הבנינים, ושמו תמורת החסרון נוח נעלם, כאשר פירשתי במלת יָקוּם ויָשׁוּב וחביריהם, ושמו עי"ן הפועל על יו"ד נח נעלם בשבר מה שיש לפניו, ואמרו הֵקִים, הֵשִׁיב, יָקִים, יָשִׁיב, מֵקִים, מֵשִׁיב, וכן הֵבִיא, יָבִיא, אָבִיא, מֵבִיא הֵסִיר, יָסֵר, מֵסִיר, הֵמִית, יָמִית, מֵמִית. רק הנח הנעלם שהוא נוסף בפועל שעבר ובפועֵל הניעו מה שיש לפניו בצירי, והנח הנעלם הנוסף בעתיד מאלה הפעלים הניעו מה שיש לפניו בקמץ, כמו הָקִים, יָקִים, מֵקִים וחביריהם, ששרשם יַקְיִים, תַּקְיִים, הִקְיִים, כמו הִשְׁלִיךְ, יַשְׁלִיךְ, מַשְׁלִיךְ, רק כבד על הלשון לבטא ככה, והניחו היו"ד והשליכו תנועתה על הקו"ף, והפילו יו"ד המשך בעבור שרבו הנחים, והוסיפו בו נח אחר הנוספים להשלים בו מה שיחסר מהם. וכן אומר בכלל אלה הפעלים הכבדים. ואם יצמד הֵקִים וחביריו בו"ו הרבים לבדו ולא היה אחריו אות אחר, או בה"א הנקיבה הפועלת, יעמוד הנח הנעלם הנוסף, כמו הֵקִימָה, הֵשִׁיבָה, הֵקִימוּ, הֵשִׁיבוּ. רק אם יתחבר עם שאר המכונים יפול הנח הנעלם הנוסף, כמו וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו (מיכה ה ד), הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ (בראשית מד ח), עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם (במדבר לב יז). ויאמר הֲקִימוֹתִי, וכן הֲשִׁיבוֹתִי, הֲרִימוֹתִי, הֲסִירוֹתִי, הֲנִיפוֹתִי, הֲפִיצוֹתִי, הֲנִיעוֹתִי, הֲבִינוֹתִי, הֲקִיצוֹתִי, ויאמר הֲצִירוֹתִי, הֲרֵעוֹתִי, הֲבִיאוֹתִי, הֲרִיקוֹתִי, הֲשִׂימוֹתִי. ושורש הֲקִימוֹתִי וחביריו: הִקְיַמְתִּי, הִשְׁיַבְתִּי, הִרְיַמְתִּי, כמו הִשְׁמַעְתִּי, הִקְרַבְתִּי, הִשְׁבַּעְתִּי. ולמה הניעו האחרונים מן הֵקִים וחביריו כאשר נצמדו עם אלה המכונים ונכנסו נחים נעלמים אחריהם, כי כבד על הלשון לבטא בהם. וכן מנהג העבריים ברוב מִדְבריהם, אם יעמדו הפעלים במכונים יניע הלמ"ד ויביאו אחריו נח נעלם ויחברם עם המכונים. ודע כי הַעִידֹתִי בָכֶם (דברים ד כו), הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן (ישעיהו מא כה), מאלה הפעלים, ושרש הֲעִידוֹתִי, הֲעִירוֹתִי – בהתנועע הה"א בלא נח נעלם אחריו כמו חבריהם, לכן כבד על הלשון לעשות כן בה"א שאחריו עי"ן כאשר עשו בחי"ת במשקל אחר: הַיּוֹם הַחִלֹּתִי (ש"א כב טו), הַחִתֹּתָ (ישעיהו ט ג), ולא אמרו הֲחִתּוֹתָ, הֲחִלּוֹתִי כשרש הֱקִלֹּתַנִי (ש"ב יט מד), וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי (ויקרא כו לב), כִּי יְיָ [אֱלֹהֵינוּ] הֲדִמָּנוּ (ירמיהו ח יד), וַהֲדִקּוֹת (מיכה ד יג), הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם (מ"א יח לז). וכן מקרה ה"א התימה כאשר יכנס על אחד מן אהח"ע: הַעוֹדֶנּוּ חָי (בראשית מג כז), הַעוֹדָם חַיִּים (שמות ד יח), הַחִנָּם (איוב א ט), הַחִיִּיתֶם (במדבר לא טו), הַחִידָה (שופטים יד טז), הֶהָיְתָה זֹּאת (יואל א ב), הַהֵימִיר גּוֹי (ירמיהו ב יא), הַאַתָּה הָאִישׁ (שופטים יג יא), הַאִישׁ כָּמוֹנִי (נחמיה ו יא), כי השורש הוא כמו הֲשָׁלוֹם לָךְ (מ"ב ד כו), הֲשֹׁמֵר אָחִי (בראשית ד ט), הֲטוֹב (שופטים יא כה), הֲטוֹבָה (במדבר יג יט), הֲקוֹלְךָ זֶה (ש"א כו יז), הֲמָאֹס (ירמיהו יד יט), הֲבַת (בראשית יז יז), הֲשָׁמַע (דברים ד לג), הֲגָנֹב (ירמיהו ז ט), הֲשֹׁמְרִים הֵם (שופטים ב כב). וכן מנהג הה"א לעולם נע בלא נח נעלם אחריו כאשר לא יהיה שם אחד מאחה"ע. ואם יצמד יָקִים וחביריו בסמיכות הפעול, יפול הנח הנעלם שהוא אחרי הנוספים, כמו יְקִימֶנּוּ, יְשִׁיבֶנּוּ, יְמִיתֶנּוּ, יְסִירֶנּוּ, יְנִיפֶנּוּ, יְרִיצוּהוּ, וִיעִדֻהוּ (מ"א כא י), וַיְעִירֵנִי (זכריה ד א), וַיְנִעֵם (במדבר לב יג), יְסִיתְךָ (דברים יג ז). וכן יפול אם נצמד נו"ן אחר הרבים כמו יְקִימוּן, יְשִׁיבוּן, יְנִיעוּן. ואם תחבר מֵקִים ללשון רבים או תסמכנו, יפול הנח הנעלם שהוא אחר המ"ם, כי איננו שורש, כמו מְשִׁיבִים, מְקִימִים, מְקִימִי, מְשִׁיבִי, מְרִיקִים, מְמִיתִים.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה