אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'

מאמר ב · שער ג

שער ב

שער [הצווי]

דע כי הצווי מאלה הפעלים, בנח העי"ן שהוא ו"ו, וקבוץ מה שיש לפניו כמו העתיד, כמו מוּת, קוּם, רוּם, פּוּץ, גוּר. ואם אמר אומר: כאשר אמרת שהנח שהוא אמצעי במלת שׁוּב וקוּם וחביריהם הוא עי"ן הפועל, למה לא תאמר כן כי הנח האמצעי שהוא במלת לֵךְ ושֵׁב וְרֵד הוא עי"ן הפועל, ולא תאמר שהוא לשון צוי מהפעלים שהפ"א שלהם יו"ד. אומר לו כי אין במלת רֵד, שֵׁב, לֵךְ, נח נעלם אמצעי מעקר הלשון, לכן הוא משך בטעם שנקרא בו, ואם יסור הטעם יסור המשך. ויורה על זה לֶךְ־לְךָ (בראשית יב א), ולֶךְ־נָא (בראשית כז ט), וקוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב־שָׁם (בראשית לה א), שאין שם טעם ולא נח נעלם. רק קוּם שׁוּב ומוּת וחביריהם, לא יסור לעולם הנח הנעלם שהוא אמצעי, ובמלת לֶךְ־לְךָ שֵׁב ורֵד יסור הטעם או לא יסור. ועוד ראיה אחרת חזקה כי הנח הנעלם האמצעי במלת לֵךְ ושֵׁב ורֵד איננו שורש, כי יפול כאשר תאמר לְכוּ, רְדוּ, שְׁבוּ בסמוך, ולא יפול כאשר יפול מן קוּם ושׁוּב וחביריהם – קוּמוּ, שׁוּבו, סוּרוּ, גּוּרוּ, צוּמוּ, נוּדוּ, נוּסוּ, במקום הסמוך ובמוכרת. והנה נתברר כי הו"ו במלת קוּם וחביריו הוא עי"ן הפועל, והאלהים ידע האמת.

והפעול הנלקח מאלה הפעלים נמצאו מהם מעטים והם יורו על האחרים, והם נחי הו"ו מקובץ מקום מה שיש לפניו, כמו הצוי בשוה – סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שה"ש ז ג), וענין אחר: סוּג לֵב (משלי יד יד), כִּי מֻלִים הָיוּ (יהושע ה ה), (וכמו) [וּבוּז] מִשְׁפָּחוֹת (איוב לא לד), כָל שֶׂה חוּם (בראשית ל לב), הָיְתָה שׂוּמָה (ש"ב יג לב), לוּטָה בַשִּׂמְלָה (ש"א כא י), פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט (ישעיהו כה ז) – השני פועל ויורה עליו בבא אחריו וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה, שֵׁן רֹעָה (משלי כה יט). ויש אומרים עֲתָרַי בַּת פּוּצַי (צפניה ג י) כמוהם. ושורש אלה הו"וין להניעם בקבוץ כמנהג כל פעול, וכאשר כבד על הלשון הניחו וקבצו מה שיש לפניהם בשורק או בחולם, ונפל ו"ו המשך. ויתכן היות שם התואר כענין זה המשקל, הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ (ירמיהו מח לט), מִגְּבוּרָתָם בּוֹשִׁים (יחזקאל לב ל) – השרש בָּיוֹשׁ בְּיוֹשִׁים על משקל קָרוֹב ורָחוֹק קָטֹן וגָּדוֹל, והניחו היו"ד והשליכו קיבוצו על הבי"ת ונכתב ו"ו בעבור קיבוץ מה שיש לפניו, ונפל ו"ו המשך. וכן טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים (משלי ג ד), הֲטוֹבָה הִוא (במדבר יג יט), וכן גֹּלָה וְסוּרָה (ישעיהו מט כא), וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ (ירמיהו יז יג), סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה (ירמיהו ב כא), שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי (תהלים צד יז), כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם (יחזקאל כז לב), ואם אלה בשורק ואחרים בחולם, כבר ידעת כי שניהם הם מתחלפים. ושם הפועל בחולם ובשורק, כמו סוּר, שׁוּב, קוּם, מוּת, לָסוּר, לָשׁוּב, לָקוּם, לָמוּת. גם ימצאו סוֹר, שׁוֹב, קוֹם, מוֹת, נוֹחַ – בחולם.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה