ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
מאמר א · שער ז
תחלת הפעלים בעלי אותיות הנוח. אחל בעזרת האל לפרש אלה הפעלים ואקדים בתחלה הפעלים שהפ' שלהם אל"ף. וקודם כל פירוש אומר כי לא יתכן היות פועל מן הפעלים פחות משלשה אותיות, רק אם יחסר אחת מאותיותיו, או יתחלף, אז יקרא פועל חסר או מחולף, והיה שרשו ראוי להיות כך וכך בראיות, כי מנהג העבריים לחסר ולשום חילוף החסרון ופעם לא ישימו כאשר אפרש.
וחלקתי הפעלים על קל וכבד, וקראתי קל כל מה שהוא על בנין פָּעַלְתִּי, כי הוא הקל שבבנינים, והכבד שהוא משונה מבנין פָּעַלְתִּי, כמו הִפְעַלְתִּי או פּוֹעַלְתִּי ואחרים בהבנינים. ואמרתי בפָּעַלְתִּי שהוא קל בבנינים להפלת הנוח הנעלם ממנו בעתיד, והענין הנח הנעלם שהוא בין הפ"א והעי"ן, וכי הפועל והפעול ממנו יבואו בלא מ"ם. וקראתי הִפְעַלְתִּי כבד לתוספת הה"א, ובעבור היות הפועֵל והפעוּל ממנו במ"ם. וכן קראתי פִּעַלְתִּי ופּוֹעַלְתִּי וכל מה שהוא משונה מבנין פָּעַלְתִּי הוא כבד, (ו)בעבור עמידת הנוח הנעלם שהוא בין הפ"א והעי"ן או דגשות העי"ן בעתיד וכל מיני הצטרפם, ועוד שהפועֵל והפעוּל מהם בתוספות מ"ם. והנה לא מצאנו בצירוף הבנינים יותר קל מצירוף פָּעַלְתִּי בעבור נפול נוח הנעלם בלשון עתיד והמ"ם סר מן הפועֵל והפעוּל, על כן אמרתי שהוא קל.
ודע כי כל פִּעַל ופִּעֵל העוברים דגוש העי"ן לעולם, ולא ישתנו אלה שני הבנינים, והענין שלא יקלו שישובו לענין פֵּעֵל או פֵּעַל בלא דגשות העי"ן, חוץ מן אותיות אחהע"ר, כי לאלה החמשה מנהג, ועוד אזכיר מנהגם. וכאשר יהיו שלמים אלה הבנינים פִּעֵל ופִּעַל שלא יהיה בהם אחהע"ר והם עוברים, לעולם לא ישתנו ולא יהיו כי אם דגושים לעולם, חוץ מזרים שאין ראיה בהם. והנה אני זוכר מלה אחת באה בלא דגשות ואיננו מאותיות אחהע"ר: וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי (בראשית לא ז), אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ (איוב יג ט). ובאה מלה אחת דגושה על דרך האמת: וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ (מ"א יח כז).
ויש מהפעלים שימצא בו משרשם פָּעַל לבדו או הִפְעִיל לבדו או פועל לבדו או פועל, ויש שימצאו פָּעַל והִפְעִיל או הִפְעִיל ופועל.
ועוד אומר כי העבריים כאשר יכבד עליהם פעל שהפ"א שלו או העי"ן שלו או הלמ"ד אל"ף או יו"ד או ו"ו, והם ידברו בו (מאד) ראו כי הנח הנעלם הוא יותר קל עליהם מאשר יראו אותו ויניעו, על כן יניחו ויעלימו מה שהיה ראוי להיותו נראה, כאשר אמרו אָמַר ואָכַל כאשר הוסיפו הארבעה אותיות שהם אינ"ת הפנו האל"ף לו"ו נח נעלם, ואמרו אוֹמַר, יֹאמַר, נֹאמַר, תֹּאמַר, אוֹכַל, יֹאכַל, נֹאכַל, תֹּאכַל. וכתבוהו פעם אל"ף כמו שהוא העיקר, ופעם ו"ו כמו שהוא על המבטא. והנה הו"ו שהוא במלת אוֹמַר ואוֹכַל שאחרי אל"ף המדבר, הוא פ"א הפועל; וכן כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים (יחזקאל מב ה), הו"ו שאחרי היו"ד שאיננו נמצא, הוא האל"ף במלת אָכַל ונהפך ו"ו נעלם, ועל כן העמידו היו"ד בהארכה עד שיראה נח. ופעם יפול זה האל"ף ממכתב כי נשענו שהוא עומד במבטא בהמשך מה שיש לפניו, כמו וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ (ש"ב יט יד). ואל יחשוב חושב כי זה האל"ף נופל מהמבטא כאשר הוא נופל מהמכתב, כי הת"ו מעמד בהארכה להורות על הנוח שיש אחריו והוא פ"א הפועל. וכן אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ (איוב י ב), וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי (איוב לא יז), הו"ו נופל מהמכתב והוא עומד במבטא. והנוספים שהם במלת יֹאמְרוּ, תֹּאמְרוּ, אוֹמְרָה (תהלים מב י), יֹאכְלוּ, תֹּאכְלוּ, וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי (בראשית כז כה), הכל מעמדים בהארכה בעבור הסבה שהזכרתי. על כן הוא כסיל הקורא אחד מהם בלא העמדת אריכות, בעבור שיפול מהמבטא פ"א הפועל שיורה עליו העמדת האריכות. רק וְאׇכְלָה מִצֵּידִי (בראשית כז יט) איננו מעמד, כי הוא פ"א הפועל כמו שׇׁמְרָה, זׇכְרָה, רק יהיה האל"ף מעמד במה שיהיה נוסף, כמו וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי, וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק (יחזקאל ג ג), אלה מעמדים בעבור היות האל"ף למדבר.
ואחר שהקדמתי זה הכלל אחל להזכיר כל הפעלים הנמצאים במקרא שתחלתם אל"ף ראשון ראשון כסדר אלפא ביתא.
(הערת ויקיעורך: במהדו' דוקעס הובאה כאן ההקדמה ושערים א-ז גם בתרגום ר' משה בן גיקטילה (שטרם נדפס אז). ניתן למצוא אותם בוויקיטקסט גם בתוך המהדורה השלמה של תרגום רמב"ג, ללא שינויים משמעותיים, ועל כן הם הושמטו ממהדורה זו.)