אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'

מאמר א · שער ה

שער ד

שער אהו"י במבטא. מצאנו האל"ף תמורת ה"א וה"א תמורת אל"ף, והוא נכון בלשון, כמו וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר (דה"ב כ לה) והעקר הִתְחַבֵּר, וכן מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי (ישעיהו סג ג) והראוי הִגְאָלְתִּי, אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב (תהלים עו ו) הראוי הִשְׁתּוֹלְלוּ, אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר (ירמיהו כה ג) הראוי הֵשְׁכֵּם, אַזְכָּרָה (ויקרא כד ז) כמו הַזְכָּרָה, הָאָמוֹן (ירמיהו נב טו) כמו הָמוֹן, וכן הֵתָיוּ לְאָכְלָה (ירמיהו יב ט) כמו אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן (ישעיהו נו יב), כי הוא מן אָתָא בֹקֶר (ישעיהו כא יב), יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים (תהלים סח לב), וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת (יחזקאל מג טו) כמו וְהָאֲרִיאֵל (שם פסוק טז), וְהֵיךְ יוּכַל (דניאל י יז) כמו וְאֵיךְ, (בְּלָטֵיהֶם (שמות ז כב)) ([בְּלַהֲטֵיהֶם (שמות ז יא)]) כמו בְּלַאֲטֵיהֶם, שהוא מן לָאַט [אֶת] פָּנָיו (ש"ב יט ה), ויעלם האל"ף ויחסר מהמכתב ואמרו בְּלָטֵיהֶם (שמות ז כב). וכן הֲדֹרָם (דה"ב י יח) – אֲדֹרָם (מ"א יב יח), הֶדֶר (דניאל יא כ) – אֶדֶר (זכריה יא יג), ואמרו לָהּ במפיק בהראות הה"א, לָהֿ בהעלם הה"א (במדבר לב מב, זכריה ה יא, רות ב יד), ואֶתְנַנָּהֿ (ישעיהו כג יז) בהעלם הה"א, וענין אחד, והה"א הנעלם הוא אל"ף נח נעלם אם היה קודם הה"א קמץ, כֻּלָּהּ בה"א נראה כֻּלָּא באל"ף נעלם (יחזקאל לו ה) והענין אחד. שְׁמָרָהֿ נֶצַח (עמוס א יא) בהעלם הה"א, ואלו היה נראה היה (ואב) [טוב].

ואמרו באל"ף ויו"ד: שְׁפָאִים (?) – שְׁפָיִים (ישעיהו מא יח), (וְהָיוּ חַיֶּיךָ) [וַיִּהְיוּ] תְּלוּיִם (יהושע י כו) – וְעַמִּי תְלוּאִים (הושע יא ז), בְּלוֹיֵ (ירמיהו לח יא) – בְּלוֹאֵי (שם פסוק יב), יִשָׁי (דה"א ב יב) – אִישַׁי (שם פסוק יג), אֲשַׂרְאֵלָה (דה"א כה ב) – יְשַׂרְאֵלָה (שם פסוק יד) אֱלִיאָתָה (שם פסוק ד) – אֱלִיָּתָה (שם פסוק כז), מְנָיוֹת (נחמיה יב מז) – מְנָאוֹת (שם פסוק מז), וכן הַהַגְרִאִים (דה"א ה י), הָעַרְבִיאִים (דה"ב יז יא) – באל"ף מקום יו"ד היחס, והשורש הַהַגְרִיִים, הָעַרְבִיִּים, כמו עִבְרִיִּים, מִצְרִיִּים, כּוּשִׁיִּים.

ואמרו בו"ו ואל"ף: פֻוָּה (בראשית מו יג) – פוּאָה (דה"א ז א), ועם ו"ו ויו"ד: פְּנוּאֵל (בראשית לב לב) – פְּנִיאֵל (שם פסוק לא), פִּינֹן (בראשית לו מא) – פּוּנֹן (במדבר לג מג), עַלְוָן (בראשית לו כג) – עַלְיָן (דה"א א מ), עֵיבָל (דה"א א כב) – עוֹבָל (בראשית י כח), שְׁפוֹ (בראשית לו כג) – שְׁפִי (דה"א א מ), מְחוּיָאֵל ומְחִיָּיאֵל (בראשית ד יח), היו"ד הראשון במְחִיָּיאֵל מובלע בשני ועל כן נדגש, וַעֲקָן (בראשית לו כז) – יַעֲקָן (דה"א א מב), וְקוֹיֵ יְיָ (ישעיהו מ לא) – אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי (ישעיהו מט כג). וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי (ש"א כא ג), הראוי הוֹדַעְתִּי. ויתכן היות כל אלה לשונות משתנות וכלם נכונים.

ואשר לא יתכן שיאמר בו שום דבר אלא שכך הוא מנהג הלשון, התהפך אָמַר ואָכַל ו"ו במלת אֹמַר, אֹכַל; ויו"ד יָדַע ויָלַד, ו"ו במלת נוֹדַע, נוֹלַד; והנח הנעלם שהוא במלת שָׁב וקָם, ו"ו במלת יָקוּם, יָשׁוּב, והה"א הנעלם שהוא במלת עָשָׂה ורָאָה, יו"ד במלת עָשִׂיתִי ורָאִיתִי, כאשר אפרש.

וכן התהפך ו"ו יוֹם אל"ף נעלם במלת יָמִים, ויו"ד בַּיִת אל"ף נעלם במלת בָּתִּים, והתהפך ו"ו רֹאשׁ שהוא אל"ף במכתב, אל"ף במלת רָאשִׁים, וזה דבר אמת.

וכן קריאתנו ו"ו החיבור שהוא מקובץ בשורק כשיהיה אחריו אות נח, וכן ו"ו החבור שהוא מקובץ בשורק כשיבואו אחריו אחד מן במ"ף יהיה נעים או נחים, יקרא כמו אל"ף מקובץ, וכמו וּשְׁמַרְתֶּם, וּקְרָאתֶם, וכמו וּבַה', (ואלהיכם) ([וּבֵאלֹהִים]), וּמֵאלֹהִים, וּמֵה', וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח לה), וּפָרוּ וְרָבוּ (בראשית ח יז) – לא יקראו ו"ו לעולם, והסבה ידועה, בעבור היות הו"ו כבד [על הלשון]. כן (ירשם) ([ירשנו]) מקדמונינו דור אחר דור.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה