ספורנו על שמות· ספורנו
פרק לא · פסוק טו
שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה. הִנֵּה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְאִם כֵּן אֵין רָאוּי שֶׁתִּדְחוּ שַׁבָּת מִפָּנֶיהָ, שֶׁאֵין שׁוּם מִצְוָה דּוֹחָה שַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה לָהּ זְמַן קָבוּעַ וְיֶאֱרַע הַזְּמַן בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ עֲבוֹדָה וּמִילָה, אֲבָל כְּשֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּיוֹם אַחֵר אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת כְּלָל.
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. הִנֵּה נֶאֱסַר בָּהּ אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִכְּלַל הַמְּלָאכוֹת, כַּאֲמָרוֹ (שמות כג:יב) "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת", וְזֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶשׁ לַה', שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בּוֹ פּוֹנֶה לְגַמְרֵי מֵחַיֵּי שָׁעָה לַעֲסוֹק בְּעִסְקֵי חַיֵּי עוֹלָם לִכְבוֹד קוֹנוֹ:
כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה יוּמָת. וְלָכֵן דִּין הוּא שֶׁהַמְבַטֵּל כַּוָּנָה זֹאת בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה יוּמָת.