ספורנו על שמות· ספורנו
פרק לא · פסוק יד
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת. וְעוֹד מִפְּנֵי טַעַם אַחֵר רָאוּי שֶׁלֹּא תִדָּחֶה הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם. בְּמִצְוַת עֲשֵׂה.
מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת. בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין רָאוּי לִדְחוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִיתָה כְּדֵי לְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
כִּי כָּל הָעֹשֵׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. גַּם כֵּן רָאוּי שֶׁלֹּא לִדְחוֹת הַשַּׁבָּת, כִּי עִנְיַן חִלּוּלָהּ הוּא רַב הָעֹנֶשׁ, לִהְיוֹת נֶפֶשׁ הַמְחַלֵּל נִכְרֶתֶת, כִּי בָּזֶה הוּא כּוֹפֵר בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְלוֹ אֵין חֵלֶק בַּמִּשְׁכָּן וְלֹא בַּשּׁוֹכֵן בְּתוֹכוֹ.
מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. מִמַּדְרֵגַת נַפְשׁוֹת הָעָם, אֲשֶׁר כְּעֶרְכָּהּ לְחַיֵּי עַד.