ספורנו על שמות· ספורנו
פרק ל · פסוק יב
וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ. כִּי הֶכְרֵחַ הַמִּנְיָן בְּאִישֵׁי הָאָדָם הוּא מִצַּד הַהִשְׁתַּנּוּת הַקּוֹרֶה בְּאִישָׁיו מֵהֲוָיָה וְהֶפְסֵד, וְזֶה בְּסִבַּת חֶטְאָם, כְּאָמְרָם (שבת נה.) אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא. וּבְכֵן כָּל מִנְיָן הוּא מַזְכִּיר עָוֹן, לָכֵן יָאוֹת שֶׁיִּתֵּן כָּל אֶחָד כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לִכְבוֹד הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן, כְּאָמְרוֹ "לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם". וּלְזֶה אָמַר.
הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט. כִּי בָּזֶה לֹא נִכָּר שֹׁעַ לִפְנֵי דָל.