ספורנו על שמות· ספורנו
פרק ד · פסוק כד
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן. בְּלֶכְתּוֹ מִן הַמִּדְבָּר לְמִדְיָן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. וְסִפֵּר זֶה אַחַר שֶׁהִשְׁלִים כָּל מִצְוֹת הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֵלָיו בִּדְבַר הַשְּׁלִיחוּת.
וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'. קָרָה יוֹם מִילַת בְּנוֹ, אֲשֶׁר בּוֹ תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה לַעֲמוֹד בַּבְּרִית, כְּעִנְיַן "נִמּוֹלוּ אִתּוֹ וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" (בראשית יז:כג-כו, יח:א). וְאוּלַי זֹאת הִיא סִבַּת הַמִּנְהָג לְהָכִין כִּסֵּא כָּבוֹד בִּמְקוֹם הַמִּילָה.
וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל זֶה בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְרַשֵּׁל.