ספורנו על שמות· ספורנו
פרק ד · פסוק כג
הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. כְּפִי הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי שֶׁהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כַּאֲמָרוֹ "וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ" (איוב לד:יא). כִּי אָמְנָם מַכַּת בְּכוֹרוֹת לְבַדָּהּ הָיְתָה לְמִשְׁפָּט עֹנֶשׁ לְפַרְעֹה מִכָּל הַמַּכּוֹת, אֲבָל שְׁאָר הַמַּכּוֹת הָיוּ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת לְמַעַן יָשׁוּבוּ, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, כִּי לֹא נָעַל בִּפְנֵיהֶם דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה אֲמִתִּית כְּלָל, לוּ חָכְמוּ לָשׁוּב אֶל הָאֵל יִתְבָּרַךְ מֵאַהֲבַת טוּבוֹ וְיִרְאַת גָּדְלוֹ, שֶׁהִיא הַתְּשׁוּבָה הַמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר הִיא הַמַּצֶּלֶת וְנוֹתֶנֶת חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, כַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) "עֲוֹנוֹת נֶחְשָׁבִים לוֹ כִּזְכֻיּוֹת", אוֹ לְפָחוֹת לָשׁוּב כַּעֲבָדִים מִיִּרְאַת מַה שֶּׁיּוּכַל לְהַעֲנִישׁ. אֲבָל מַכַּת בְּכוֹרוֹת וּטְבִיעַת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בַּיָּם הָיוּ שְׁפָטִים אֱלֹהִיִּים לְקַיֵּם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.