ספורנו על שמות· ספורנו
פרק ד · פסוק כב
בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁלְּקֵץ הַיָּמִין אֶהְפֹּךְ אֶל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג:ט), מִכָּל מָקוֹם יֵחָשֵׁב יִשְׂרָאֵל אֶצְלִי נִכְבָּד מִכֻּלָּם, בַּאֲשֶׁר הוּא בְּנִי, עוֹבֵד כְּמוֹ בֵן מֵאַהֲבָה, לֹא כְעֶבֶד מֵאַהֲבַת שָׂכָר וְיִרְאַת עֹנֶשׁ. וּמִצַּד מַה שֶּׁהוּא בְּכוֹרִי, רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָתִי, בִּתְעוֹת כָּל הָאֻמּוֹת מֵעָלַי, כַּאֲמָרוֹ "כִּי כָל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד וְכוּ'" (מיכה ד:ה).