ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כו · פסוק טז
אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם. אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁחֲשַׁבְתֶּם לַעֲשׂוֹת, שֶׁיִּהְיֶה הַבְּרִית מוּפָר וּבָטֵל גַּם אִתִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי: שֶׁבִּהְיוֹתְכֶם לִי לְעָם אֶהְיֶה ״לָכֶם לֵאלֹהִים״ (ויקרא כו:יב), בִּלְתִּי אֶמְצָעִי.
וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה. אֲמַנֶּה עֲלֵיכֶם פְּקִידֵי בֶהָלָה, כְּעִנְיַן ״וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ, אַל תָּחוֹס עֵינֵיכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ״ (יחזקאל ט:ה).
וְאָכְלוּהוּ אוֹיְבֵיכֶם. כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים, כְּאָמְרוֹ ״וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל, וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם״ (שופטים ו:ג).