ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כו · פסוק טו
וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ. שֶׁלֹּא בִלְבַד תְּבַטְּלוּם, אֲבָל תִּמְאֲסוּ בָם.
וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם. תִּגְעַל אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁמֵּקִיא אָדָם בְּכַוָּנָה מֻסְכֶּמֶת, מִבְּלִי אֵין דֶּרֶךְ לְמָאֹס אוֹתָם, בִּהְיוֹת טַעֲמָם נוֹדָע וְהָגוּן.
לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי. וְזֹאת הַגְּעִילָה לַמִּשְׁפָּטִים לֹא תִהְיֶה אֶלָּא כְּדֵי לִפְרֹק מֵעֲלֵיכֶם עֹל כָּל הַמִּצְוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין סג:) יוֹדְעִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ מַמָּשׁ, וְלֹא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא כְּדֵי לְהַתִּיר לָהֶם עֲרָיוֹת בְּפַרְהֶסְיָא. וְכֵן הֵעִיד הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ (הושע ה:ד) ״לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם״.
לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי. כְּדֵי לִהְיוֹת כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת הַמּוֹלְכוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי שׁוּם עֹל תּוֹרָה וּמִצְוֹת, כְּאָמְרוֹ (יחזקאל כ:לב) ״וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן״.