ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כה · פסוק טו
בְּמִסְפַּר שָׁנִים תִּקְנֶה. לֹא תִהְיֶה אוֹנָאָה בְּמִנְיַן הַשָּׁנִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא נו) כָּל דָּבָר שֶׁבַּמִּדָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּנְיָן, אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכְּדֵי אוֹנָאָה חוֹזֵר.
אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה. שֶׁאֵין רָאוּי לִקְנוֹת בַּיּוֹבֵל, בְּאֹפֶן שֶׁלִּפְעָמִים לֹא תִשְׁהֶא בְּיַד הַבְּעָלִים הַשָּׁבִים אֵלֶיהָ שׁוּם זְמַן, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ שָׁבִים אֶל אֲחֻזָּתָם כְּלָל.
שְׁנֵי תְבוּאוֹת. וְלֹא שְׁנֵי שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן, כְּמִשְׁפַּט בִּשְׂכִירוּת קַרְקַע וַחֲכִירוּתוֹ.