ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כב · פסוק כז
שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב. אַחַר שֶׁהִזְכִּיר כָּל מִינֵי הַמּוּמִים בַּקֳּדָשִׁים וְהִרְחִיק אוֹתָם מִן הַמִּזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים יִהְיֶה הַתָּמִים שָׁוֶה סֶלַע וְהַבַּעַל מוּם שָׁוֶה שְׁתַּיִם לְגָדְלוֹ וְשֻׁמְנוֹ, וְלִפְעָמִים יִהְיֶה מוּם נֶחְשָׁב עִלּוּי לְמִנְחַת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, וְזֶה כִּי ״הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ״ (דברים לב:ד), חָפֵץ בִּתְמִימוּת וּשְׁלֵמוּת הַנִּקְרָב וְהַמַּקְרִיב, שֶׁיִּהְיֶה הַנִּקְרָב עַל שְׁלֵמוּתוֹ הַטִּבְעִי וְהַמַּקְרִיב עַל שְׁלֵמוּתוֹ הָאֱלֹהִי לְהִדַּמּוֹת לְיוֹצְרוֹ כְּפִי הָאֶפְשָׁר, אָמַר שֶׁכְּמוֹ כֵן בְּעִנְיַן גְּבוּל הַזְּמַנִּים שֶׁהִגְבִּיל עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ. וְהִזְכִּיר אִסּוּר מְחֻסַּר זְמַן וְאִסּוּר שְׁחִיטַת אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד, וְאִסּוּר מַחֲשֶׁבֶת חוּץ לִזְמַנּוֹ אֲפִלּוּ בְּקָדָשִׁים קַלִּים. וְהִזְכִּיר הַתּוֹדָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִכְּלַל הַשְּׁלָמִים הֻגְבַּל זְמַנָּהּ לְיוֹם וְלַיְלָה אֶחָד בִּלְבַד וְלֹא לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה כִּשְׁאָר הַשְּׁלָמִים.