ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כא · פסוק ד
לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ. וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא יִטַּמָּא הַכֹּהֵן כִּי אִם לִקְרוֹבָיו, הוּא כִּי אָמְנָם הַכֹּהֵן הוּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, כִּי ״שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ״ (מלאכי ב:ז), וְרָאוּי לְאִישׁ כָּזֶה לִנְהוֹג נְשִׂיאוּת כִּי הֵיכִי דְּלִשְׁתַּמְעָן מִלֵּיהּ, וְאֵין רָאוּי שֶׁיְּחַלֵּל הֲכָנָתוֹ אֶל מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כְּדֵי לְכַבֵּד הַמֵּתִים הַבִּלְתִּי קְרוֹבִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מז) שֶׁהַקְּבוּרָה וְהַהֶסְפֵּד לַמֵּת הֵם יְקָרָא דְּשַׁכְבֵי. אָמְנָם לִקְרוֹבִים הִתִּיר לְהִטַּמֵּא, כִּי כְּבוֹדָם הוּא כְּבוֹדוֹ.