ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק טו · פסוק לב
זֹאת תּוֹרַת הַזָּב. זֶה הוּא מַה שֶׁרָאוּי לְעַיֵּן בְּכָל אֵלֶּה: רִאשׁוֹנָה, שֶׁבִּהְיוֹת הַזָּב טָעוּן קׇרְבַּן חַטָּאת, יוֹרֶה שֶׁבָּא עַל חֵטְא בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחֲשָׁבָה.
וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ. כִּי אָמְנָם טַעַם טֻמְאַת הַקֶּרִי הוּא שֶׁכַּוָּנַת הַמּוֹצִיאוֹ הִיא לְטָמְאָה בָהּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָש, לֹא לְקִיּוּם הַמִּין, שֶׁלּוּלֵי זֶה לֹא הָיְתָה בַּזֶּרַע שׁוּם טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁאֵין טֻמְאָה בְּפֶרֶשׁ וּבְשֶׁתֶן.