ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק ז · פסוק ל
יָדָיו תְּבִיאֶנָה אֵת אִשֵּׁי ה׳. לְפִי שֶׁהַשְּׁאָר לַבְּעָלִים, הִנֵּה הֲבָאָתָם תּוֹרָה שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים לַה׳ אֶת הַכֹּל, הַחֵלֶב וְהֶחָזֶה, וְכֹהֲנִים מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ.
אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אוֹתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתֵן הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה בִּשְׁעַת תְּנוּפָה, מִכָּל מָקוֹם עִקַּר הַתְּנוּפָה הִיא בִּשְׁבִיל הֶחָזֶה, לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא נָתוּן לַגָּבוֹהַּ. אָמְנָם הַחֵלֶב כְּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁהוּא לַה׳, שֶׁהֲרֵי הוּא קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.