ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק מא
אִם שַׁנּוֹתִי. אַף עַל פִּי שֶׁחִדַּדְתִּי נֶגֶד יִשְׂרָאֵל בִּימֵי הַחׇרְבָּן אֶת בְּרַק חַרְבִּי, לֹא פִי חַרְבִּי.
וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ תֹּאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי נֶגְדָּם, כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ. מִכָּל מָקוֹם.
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי. הַנָּקָם שֶׁעָשׂוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כַּאֲמָרוֹ ״יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה״ (יחזקאל כה:יב), אָשִׁיב לָהֶם אוֹתוֹ הַנָּקָם, כַּאֲמָרוֹ ״וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל״ (יחזקאל כה:יד).
וּלְמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם. תַּשְׁלוּמֵי מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כְּאָמְרוֹ ״כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ כֵּן יֵעָשֶׂה לָּךְ, גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ״ (עובדיה א:טו).