ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק לט
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. שֶׁהָיִיתִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם פֻּרְעָנוּת.
וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. וְלֹא הָיָה זֶה מִכֹּחַ שָׂרֵי מַעְלָה וּצְבָא הַשָּׁמָיִם.
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה. כְּאָמְרוֹ ״וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם״ (יחזקאל לז:יב).
מָחַצְתִּי. בְּמַכַּת נָע וָנָד, כְּאָמְרוֹ ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמָּיִם״ (מלכים א יד:טו).
וַאֲנִי אֶרְפָּא. כְּאָמְרוֹ (ישעיהו ל:כו) ״בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה׳ אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא״.