ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק לא
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם. וְזֶה קָרָה בְּלִי סָפֵק מִפְּנֵי שֶׁאֵין צוּרָם כְּמוֹ צוּרֵנוּ. כִּי אָמְנָם כָּל אֻמָּה מַצְלַחַת כָּל יְמֵי מֶמְשֶׁלֶת הַשַּׂר שֶׁלָּהּ אוֹ מַזָּלָהּ, וְלֹא יִהְיֶה הַשַּׂר לְעוֹלָם נֶהְפָּךְ לְאוֹיֵב עַמּוֹ. אֲבָל יִפְּלוּ בְּסֵר מֶמְשֶׁלֶת הַשַּׂר, וּבִמְשׁוֹל שַׂר אֻמָּה אַחֶרֶת, כְּפִי הַסֵּדֶר שֶׁנָּתַן בָּהֶם הָאֵל יִתְבָּרַךְ. וּלְפִיכָךְ לֹא יֹאבְדוּ בְּאֹפֶן בִּלְתִּי טִבְעִי עַד שֶׁאֶחָד יִרְדֹּף אֶלֶף.
וְאוֹיְבֵינוּ. אַף עַל פִּי שֶׁכַּשְׂדִּים שֶׁהָיוּ אוֹיְבֵי ה׳ וְאוֹיְבֵי עַמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ ״לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר״ (דברים לב:כז), וּבְאָמְרוֹ ״מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב״ (דברים לב:מב).
פְּלִילִים. הֵם בַּעֲלֵי מַחֲשָׁבוֹת שִׂכְלִיּוֹת בַּמְּדִינוֹת, כְּאָמְרוֹ ״וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם״ (עובדיה א:ח), מִכְּלָל דְּאִיכָּא.