ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק כז
לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר. שֶׁמִּתּוֹךְ כַּעַס שֶׁיִּכְעֲסוּ עַל אוֹתָם הַשְּׂרִידִים, יֵשׁ לָחוּשׁ.
פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ. פֶּן יִמְשְׁכוּ אֶת לֵב הַשְּׂרִידִים לִהְיוֹת בְּנֵי נֵכָר כְּמוֹתָם.
פֶּן יֹאמְרוּ. לְאוֹתָם הַשְּׂרִידִים.
יָדֵנוּ רָמָה. לְהַכְחִיד אֶת יִשְׂרָאֵל מִגּוֹי ״וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר״ (דברים כח:סב).
וְלֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת. שֶׁתַּחְשְׁבוּ לְהִמָּלֵט עַל יָדוֹ. אֲבָל בִּהְיוֹת יִשְׂרָאֵל רַבִּים וּנְפוֹצִים בַּאֲרָצוֹת רַבּוֹת, לֹא יַעֲלֶה עַל לֵב לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה, כְּאָמְרָם: מַאי דִּכְתִיב ״צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל״? צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפִּזְּרָם.