ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק כב
כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי. כִּי יִסַּרְתִּים כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ. וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית. הוֹסִיפוּ עַל חַטָּאתָם פֶּשַׁע בְּאֹפֶן שֶׁהִבְעִירוּ אֶת חֲמָתִי עַד שֶׁאוֹרִידֵם לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית, כְּעִנְיַן אָחָז כְּאָמְרוֹ (דברי הימים ב כח:כב) ״וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּה׳״.
וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. הֵסִירָה מֵהֶם כָּל רָאשֵׁי הָעָם, כְּאָמְרוֹ (ישעיהו ג:א-ג) ״מֵסִיר מִירוּשָׁלַיִם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה יוֹעֵץ וְנָבִיא כוּ׳״.