ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק טו
וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט. וְהִנֵּה גַּם בַּעֲלֵי הָעִיּוּן שֶׁבָּהֶם הַנִּקְרָאִים יְשֻׁרוּן מִן ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כד:יז), עָשׂוּ כְּמוֹ הַבְּהֵמוֹת הַבּוֹעֲטוֹת בִּבְנֵי אָדָם שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם מָזוֹן.
שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ. הִנֵּה אַתָּה יְשֻׁרוּן, קְהַל תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה וּבַעֲלֵי הָעִיּוּן, פָּנִיתָ אֶל הַתַּעֲנוּגִים הַגַּשְׁמִיִּים, וּבָזֶה עָבִיתָ מֵהָבִין דַּקּוּת הָאֱמֶת, כְּאָמְרוֹ ״וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא״ (ישעיהו כח:ז).
כָּשִׂיתָ. כְּאָמְרוֹ (ישעיהו מד:יח) ״כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבּוֹתָם״.
וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ. וּלְפִיכָךְ נָטַש הֶהָמוֹן אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ.
וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. בְּזֶהוּ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ.