ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק ו
הַלַה׳ תִּגְמְלוּ זֹאת. אַחַר שֶׁכִּוֵּן לְתִתְּכֶם עֶלְיוֹנִים עַל כָּל הַגּוֹיִם בִּמְקוֹם מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים. הַאֻמְנָם רָאוּי שֶׁתִּגְמְלוּ לוֹ זֹאת שֶׁתְּקַלְקְלוּ מִכַּוָּנָתוֹ לְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ וְלִמְנוֹעַ שֶׁלֹּא יַשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית שֶׁכִּוֵּן בְּאָמְרוֹ ״נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״ (בראשית א:כו).
עַם נָבָל. בָּזוּי בְּהִיּוֹתְךָ כְּפוּי טוֹבָה וּמְשַׁלֵּם גְּמוּל רַע לַמֵּיטִיב, עַל הֵיפֶךְ הַנָּדִיב הַנִּכְבָּד בְּהֵיטִיבוֹ לְמִי שֶׁלֹּא הֵיטִיב עִמּוֹ מֵעוֹלָם.
וְלֹא חָכָם. בַּמְּדִינִיּוּת לְהָבִין אַחֲרִית דָּבָר מָה יִהְיֶה הַמּוּשָׂג.
הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָנֶךָ. לֹא אָב טִבְעִי הַנּוֹתֵן מְצִיאוּת מָה בְּמִקְרֶה, אֲבָל הוּא אָב רְצוֹנִי שֶׁנָּתַן לְךָ מְצִיאוּת לְמַעַן תִּהְיֶה קִנְיָנוֹ מוּכָן לְהַשִּׂיג בְּךָ חֶפְצוֹ וּסְגֻלָּתוֹ, וְזֶה כִּי הוּא עָשְׂךָ לְגוֹי, כִּי לֹא הָיִיתָ גּוֹי נֶחְשָׁב כְּלָל.
וַיְכוֹנְנֶךָ. נָתַן לְךָ הֲכָנוֹת שֶׁתִּהְיֶה מוּכָן בָּהֶם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה.