ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ל · פסוק יא
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם״ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁהַתְּשׁוּבָה תִּהְיֶה בְּעוֹדְךָ בַּגָּלוּת לְמַעַן תִּוָּשַׁע, הוּא כִּי אָמְנָם זֹאת הַמִּצְוָה שֶׁל תְּשׁוּבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, כְּאָמְרוֹ בְּכָל חֵטְא בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא (ויקרא ה:ה) ״וְאָשֵׁם וְאָשְׁמוּ״, שֶׁהָעִנְיָן כֻּלָּם הוּא שֶׁיַּכִּיר הַחוֹטֵא אֶת חֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ אַחַר כָּךְ בְּאָמְרוֹ ״וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ״, וְכֵן בְּאָמְרוֹ (במדבר ה:ו-ז) ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם״.
לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ. שֶׁתִּצְטָרֵךְ לִנְבִיאִים.
לֹא רְחוֹקָה הִיא. שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְחַכְמֵי הַדּוֹר הָרְחוֹקִים שֶׁיְּפָרְשׁוּ לְךָ בְּאֹפֶן שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹתָהּ, אֲפִלּוּ בְּעוֹדְךָ בַּגָּלוּת. וּבֵאֵר זֶה בְּאָמְרוֹ.