ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ל · פסוק ט
וְהוֹתִירְךָ ה׳. יִתֵּן לְךָ הַצְלָחָה יְתֵרָה מִכָּל הַצְלָחָה הַקּוֹדֶמֶת.
לְטוֹבָה. הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה. כְּאָמְרוֹ ״וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם״ (ויקרא כו:יב). וְזֶה יַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כִּי תִשְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁשָּׂשׂ עַל אֲבוֹתֶיךָ, לֹא בִּזְכוּת אָבוֹת. וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁתִּהְיֶה תְּשׁוּבָתְךָ בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ בְּאֹפֶן שֶׁעֲוֹנוֹת נֶחְשָׁבִים כִּזְכֻיּוֹת, וְתִהְיֶה לְרָצוֹן לְפָנָיו כְּמוֹ שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֶיךָ.