ספורנו על דברים· ספורנו
פרק כו · פסוק יח
וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם. בְּמַה שֶּהוּא נִכְנָס בִּבְרִית עִמְּךָ וְלֹא עָשָה כֵן לְכָל גּוֹי, נָתַן לְךָ מַעֲלָה בָּזֶה.
לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיג בָּכֶם מַה שֶּׁחָפֵץ לְהַשִּׂיג מִן הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, כַּאֲמָרוֹ ״נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״ (בראשית א:כו).
וְלִשְׁמוֹר כָּל מִצְוֺתָיו. וְנָתַן לְךָ גַּם כֵּן מַעֲלָה בְּמָה שֶׁבָּחַר בְּךָ לִשְׁמוֹר כָּל מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר בָּם תִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו. וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת אֶצְלוֹ בִּלְתִּי מוּכָנִים וּרְאוּיִים לָזֶה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״גּוֹי שֶׁשָּׁבַת חַיָּב מִיתָה״ (סנהדרין נח:). בְּכֵן אֵינָם רְאוּיִים לִשְׁמוֹר כָּל מִצְוֹתַי, אֶלָּא קְצָתָם בִּלְבַד, שֶׁהֵם מִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ.