ספורנו על דברים· ספורנו
פרק כא · פסוק כג
כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. הִנֵּה כָּל עֶצֶם נִבְדָּל מֵחוֹמֶר יִקָּרֵא אֱלֹהִים, וּמִזֶּה הַמִּין הוּא עֶצֶם הַנֶּפֶש הַשִּׂכְלִית בָּאָדָם הַנִּקְרֵאת ״צֶלֶם אֱלֹהִים״ (בראשית א:כז). וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָמְרָה בַּעֲלַת אוֹב לְשָׁאוּל (שמואל א כח:יג) ״אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים״. וּבִהְיוֹת שֶׁהַבִּזָּיוֹן הַנַּעֲשֶׂה לַמֵּת אַחַר מִיתָה הוּא בִּזָּיוֹן לַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית אֲשֶׁר הִיא עֶצֶם נִבְדָּל הַנִּשְׁאָר אַחַר מִיתַת הַגּוּף, אָמַר שֶׁהוּא קִלְלַת אֱלֹהִים, כִּי הַלְנַת הַתְּלִיָּה לְגוּף הַמֵּת בִּלְתִּי קְבוּרָה הִיא בִּזָּיוֹן לְאוֹתוֹ הָעֶצֶם הַנִּצְחִי הַנִּקְרָא אֱלֹהִים.
וְלֹא תְטַמֵּא. לְהַשְׁרוֹת רוּחַ הַטֻּמְאָה בִּמְקוֹם הַמֵּת הַבִּלְתִּי נִקְבָּר הַנִּרְקָב.