ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ו · פסוק ד
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. הִתְבּוֹנֵן וְהָבֵן זֶה.
ה׳. הַנּוֹתֵן מְצִיאוּת כָּל נִבְרָא.
אֱלֹהֵינוּ. הוּא נִבְחַר שֶׁבַּנִּבְדָּלִים אֶצְלֵנוּ, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נְקַוֶּה לְהַשִּׂיג חֲפָצֵינוּ בְּלִי אֶמְצָעִי. וּמִצַּד הֱיוֹתוֹ עֶלְיוֹן בְּכֹחוֹ הַבּוֹרֵא, הִנֵּה לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת. וּמִצַּד שֶׁמִּמֶּנּוּ תִּקְוָתֵנוּ בְּלִי אֶמְצָעִי, רָאוּי שֶׁאֵלָיו לְבַדּוֹ נִתְפַּלֵּל וְנַעֲבוֹד.
ה׳ אֶחָד. וּבִהְיוֹתוֹ נוֹתֵן הַמְּצִיאוּת אַחַר אֲפִיסוּת מֻחְלָט, הִתְבָּאֵר שֶׁאֵין נִמְצָא זוּלָתוֹ מִמִּין מְצִיאוּתוֹ, וְשֶׁהוּא נִבְדָּל בְּמִין מִמְּצִיאוּת עוֹלָם הַנִּפְסָדִים וּמִמְּצִיאוּת עוֹלָם הַגַּלְגַּלִּים וּמִמְּצִיאוּת עוֹלָם הַמַּלְאָכִים, בְּאֹפֶן שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ הָרְבִיעִי. וְזֶה נִרְאֶה שֶׁנִּרְמַז בִּהְיוֹת אוֹת הַדָּלֶ״ת שֶׁל אֶחָד גְּדוֹלָה, וּבְאוֹת הָעַיִ״ן שֶׁל שְׁמַע הַגְּדוֹלָה נִרְמַז שֶׁרָאוּי לִפְקֹחַ עַיִן וּלְהַגְדִּיל הָעִיּוּן בָּזֶה. וּלְזֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות פרק היה קורא): וּבִלְבַד שֶׁיַּאֲרִיךְ בְּדָלֶ״ת שֶׁל אֶחָד, לְמַעַן יְכַוֵּן לָזֶה.