ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ד · פסוק ג
עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת. הִנֵּה יָעִיד עַל זֶה מַה שֶּׁרְאִיתֶם שֶׁקָּרָה בְּעִנְיַן בַּעַל פְּעוֹר, כִּי אָמְנָם אוֹתָם שֶׁחָטְאוּ בַּעֲבוֹדַת בַּעַל פְּעוֹר לֹא הִתְכַּוְּנוּ לָזֶה בַּתְּחִלָּה, אֲבָל הָיְתָה תְּחִלַּת כַּוָּנָתָם לִזְנוֹת בִּלְבָד, כְּאָמְרוֹ ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת״ (במדבר כה:א). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתּוֹרָה אָסְרָה זֶה מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים, כְּאָמְרָם ״וְזָנוּ בְנֹתָיו וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ״ (שמות לד:טז), חָשַׁב כָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה לוֹ כְּלָל. וְהִנֵּה קָרָה הַהֵפֶךְ, כִּי כָל הָאִיש אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר לְהִדָּבֵק בִּבְנוֹתָיו, אֵין גַּם אֶחָד מֵהֶם שֶׁנִּשְׁמַר בְּחָכְמָתוֹ מֵהִכָּשֵׁל בָּעֲבוֹדָה עַצְמָהּ, עַד שֶׁהִשְׁמִידוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ.