ספורנו על דברים· ספורנו
פרק א · פסוק מה
וְלֹא שָׁמַע ה׳ בְּקוֹלְכֶם. מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁעָשׂוּ, שֶׁלֹּא תַסְפִּיק בּוֹ כָּל תְּשׁוּבָה אֶלָּא מִיתָה מְמָרֶקֶת. וְגַם הָיָה גְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה, אַחַר שֶׁהֵעִירוּ אָזְנָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב אֶל הַתְּשׁוּבָה וְלֹא שָׁבוּ אֲפִלּוּ אַחַר כָּךְ אֶלָּא מִיִּרְאַת עֹנֶשׁ, וְלָכֵן לֹא הִסְפִּיקָה הַתְּשׁוּבָה לְהָסִיר הָעֹנֶשׁ הַנִּגְזָר בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּקַיִן (בראשית ד:טו) וּבְשָׁאוּל בִּדְבַר עֲמָלֵק (שמואל א טו:כו) וּבִבְנֵי עֵלִי (שמואל א ג:יד).
וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם. אֲפִילּוּ לְהַאֲרִיךְ וְלֹא לְבַטֵּל גְּזֵרַת הַבָּנִים אֲפִילּוּ אַחַר מוֹת הָאָבוֹת. וּבְזֶה הוֹכִיחָם שֶׁלֹּא הָיְתָה תְּשׁוּבָתָם שְׁלֵמָה, וּלְפִיכָךְ לֹא הִשִּׂיגוּ דָּבָר אֲפִילּוּ בְּדִמְעָתָם.