ספורנו על דברים· ספורנו
פרק א · פסוק לז
גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם. וְזֶה כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם בָּכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁיָּעַד בְּאָמְרוֹ ״אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנַי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם״ (במדבר יד:כח). וְהַדִּבּוּר בְּאָזְנָיו בָּזֶה הָיָה בְּאָמְרָם ״נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז״ (במדבר יד:ג). וּלְכֵן סִפֵּר עִנְיַן מִיתָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה עַד סוֹף שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה אַחֲרֵי כֵן, וְהִגִּיד אוֹתוֹ בְּתוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיוּ בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, שֶׁאָז אָמַר ״אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה״ (במדבר יד:כג), וְאָמַר גַּם כֵּן ״וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה״ (במדבר יד:לא), שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁהַטַּף לְבַסּוֹף יִהְיוּ לָבַז, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַר הַמְשׁוֹרֵר בְּאָמְרוֹ ״וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר וְגוֹ׳ וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת״ (תהלים קו:כו-כז). וְכֵן הֵעִיד יְחֶזְקֵאל בְּאָמְרוֹ ״וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְהָפִיץ אוֹתָם כוּ׳״ (יחזקאל כ:כג). וּבְהַגִּידוֹ עִנְיָנוֹ בְּתוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹדִיעָם כִּי מְנִיעַת הִכָּנְסוֹ עִמָּם לָאָרֶץ הָיְתָה סִבָּה שֶׁתִּתְקַיֵּם בָּהֶם יוֹתֵר לָרַע הַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה שֶׁטַּפָּם יִהְיֶה לָבַז לְדוֹרוֹת, וְזֶה בְּעַצְמוֹ הֵעִיד הַמְשׁוֹרֵר בְּאָמְרוֹ ״וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם וְגוֹ׳ וַיִּחַר אַף ה׳ בְּעַמּוֹ״ (תהלים קו:לב-מ).