ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מט · פסוק יז
יְהִי דָן נָחָשׁ. הוּא מִמִּין הַנָּחָשׁ הָרַע בְּתַכְלִית, וְהוּא הַנִּקְרָא צִפְעוֹנִי, וְאֵצֶל רוֹפְאֵי הָעֲרַב נִקְרָא חוּרְמָן, כִּי אָמְנָם צִפְעוֹנִי אֶחָד יָמִית רַבִּים יַחְדָּו בְּהַבָּטָתוֹ וּבְקוֹלוֹ שֶׁיִּשְׁלַח עַל אָדָם רַב. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הֵמִית הוּא לְבַדּוֹ רַבִּים בִּמְעַט רֶגַע:
שְׁפִיפוֹן. הוּא נָחָשׁ דַּק, כְּאָמְרָם: "כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה הוּא וּשְׁפִיפוֹן שְׁמוֹ". וְעָלָיו סִפְּרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁהוּא נֶחְבָּא בָּאִילָנוֹת לִירוֹת בְּעַצְמוֹ כַּחֵץ עַל יֶתֶר בַּעֲלֵי חַיִּים. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן בִּהְיוֹתוֹ נִלְחָם לְבַדּוֹ הָיָה בִּלְתִּי נִרְאֶה בְּחֵיל הֲרוּגָיו.