ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מט · פסוק יא
אוֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה. וּמֵאוֹתוֹת אוֹתוֹ הַמָּשִׁיחַ הוּא אֶחָד, שֶׁיִּגָּלֶה "עַל עַיִר בֶּן אֲתוֹנוֹת" כְּמַאֲמַר הַנָּבִיא (זכריה ט:ט), וְזֶה שֶׁלֹּא יָבֹא עַל סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, כִּי אָמְנָם מִלְחֶמֶת הָאֻמּוֹת וְאָבְדַן מַלְכוּתָם כְּבָר תִּהְיֶה נִשְׁלֶמֶת עַל יְדֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יִהְיֶה לְמֶלֶךְ בְּשָׁלוֹם. שֵׁנִית, שֶׁיֶּאֱסֹר אוֹתוֹ הָעַיִר אֶל הַגֶּפֶן, וְזֶה שֶׁיִּשְׁכֹּן מַלְכוּת שְׁלוֹמוֹ בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַגֶּפֶן, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צב.) אֻמָּה זוֹ לְגֶפֶן נִמְשְׁלָה, וְכֵן הֵעִיד הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה:ז):
וְלַשּׂוֹרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ. שְׁלִישִׁית מֵאוֹתוֹתָיו הוּא שֶׁיִּקְשֹׁר חֲמוֹרוֹ הַנִּזְכָּר, וְיִהְיֶה מִשְׁכָּנוֹ בְּשׂוֹרֵק שֶׁהוּא מִבְחַר הַגֶּפֶן, וְזֶה שֶׁיָּאֵר פָּנָיו אֶל צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר וְלֹא לְכָל הַגֶּפֶן׃
כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ. רְבִיעִית מֵאוֹתוֹתָיו תִּהְיֶה שֶׁיּוּכַל לְכַבֵּס לְבוּשׁוֹ בְּדָם, כִּי יִמְצָא הֶרֶג רַב נַעֲשָׂה קוֹדֶם בּוֹאוֹ, כְּעִנְיָן ״מַדּוּעַ אָדוֹם לִלְבוּשֶׁךָ״ (ישעיהו סג:ב), וּכְאָמְרוֹ ״יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת״ (תהלים קי:ו).