ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מט · פסוק י
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה. כְּשֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַמַּלְכוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ, לֹא יָסוּר שֵׁבֶט הַמַּלְכוּת מִמֶּנּוּ אֶל אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ "וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ" (שמואל ב ז:טו). אֲבָל כְּשֶׁנָּפְלָה הַמַּלְכוּת בְּיַד הָאֻמּוֹת, לֹא הָיָה זֶה מִין הֲסָרָה שֶׁיָּסוּר הַדָּבָר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל נִפְסַד לְגַמְרֵי, כִּי לֹא סָר שֵׁבֶט יִשְׂרָאֵל וּמַלְכוּתוֹ מִזֶּה אֶל זֶה, אֲבָל אָבַד לְגַמְרֵי, וְלֹא תִּפּוֹל הֲסָרָה עַל הַבִּלְתִּי נִמְצָא כְּלָל:
וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. שֶׁיִּהְיֶה מִזַּרְעוֹ שׁוֹפֵט יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וּבֵין רַגְלָיו יִהְיוּ סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִים כְּמִנְהָגָם.
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה. הִנֵּה תֵּבַת שִׁילֹה מֻרְכֶּבֶת מִשֹּׁרֶשׁ שׁוּל וּמוֹרֶה שׁוּלַיִם, וּמִשֹּׁרֶשׁ שָׁלָה הַמּוֹרֶה שָׁלוֹם, כְּלוֹמַר שְׁלוֹם הַסּוֹף. אָמַר שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר שֶׁיְּהִי לִיהוּדָה שֵׁבֶט וּמְחוֹקֵק בֵּין אֶחָיו בִּלְבַד בְּעוֹד שִׁבְטָם קַיָּם, יִתְאַמֵּת עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה:
וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. אֲבָל כְּשֶׁיִּגָּלֶה הַמָּשִׁיחַ שֶׁיִּהְיֶה שְׁלוֹם הַסּוֹף, לוֹ תִּהְיֶה גַּם יִקְּהַת עַמִּים. חֲלִישַׁת הָעַמִּים, כְּמוֹ "אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל" (קהלת י:י), כְּלוֹמַר מוֹתַר חֲלוּשִׁים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אַחַר אָבְדַן מַלְכוּתָם יִשְׁמְעוּ לְשִׁילֹה שֶׁהִזְכִּיר, כְּאָמְרוֹ "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד:יז).